"בחיים לא אכנס למעלית אם אבחין, בעת פתיחתה, שיש בה רק אישה אחת לרפואה" - כך התוודה בפני, בגילוי-לב של ממש, איש-עסקים תל אביבי ידוע, לנוכח גל התלונות על הטרדות מיניות, המציף זה מכבר את הארץ.
האיש שבו הדברים אמורים הוא, בסך-הכל, עוד גבר אחד מיני רבים, שאינם מסתירים את חששם הגדול מפני עלילת-מין שעלולה לטפוח עליהם, יום בהיר אחד, אחת הנשים שעימן ייפגשו. אצל איש העסקים שלנו זה כבר הפך לפחד ממש אובססיבי, שגם אם בעצם לא אירע כלום במפגש המשותף - האישה שמולו עלולה להכניס אותו ככה סתם לצרות, על לא עוול בכפו.
קצת פרופורציות האמת ניתנת להיאמר שהיקף התופעה של תלונות-שווא מצד נשים נגד גברים על עבירות-מין בישראל נותר, עדיין, בגדר תעלומה. מסתבר שגם החוק, כמו גם הפסיקה, אינם מגדירים תלונות-שווא. כך או אחרת, ברור מאליו שתלונה כוזבת היא, אומנם, עלילה, אבל לך ותוכיח שאין לך, בעצם, אחות.
העובדות בשטח מורות בעליל שתלונות-שווא על הטרדה מינית מיוחסות בעיקר לנשים. לשכת עורכי הדין אפילו טרחה בשעתה להקים ועדה מיוחדת כדי להלחם בתופעה המטרידה. בד-בבד תקף מכון המחקר למשפחה את מערכת המשפט על שאינה מענישה בחומרה מספקת על תלונות-שווא, שבעטיין עלול הגבר למצוא עצמו בפני שוקת שבורה ואף לשלם עקב כך מחיר כבד מנשוא.
אין בדברים האלה, חלילה, כדי להכחיש הטרדות מיניות. הן הרי רק הולכות ופושות, וראויות, לפיכך, לגינוי ולעונש. אלא שעם זאת צריך, כמובן, לשמור על פרופורציות. שלא יקרה לנו כאן, בישראל, מה שקורה עכשיו בשבדיה, שבה כל מחמאה גברית לאשה ברחוב אסורה בתכלית וכרוכה בעונשין.
