שנת 1942 הייתה השנה הטובה ביותר בתולדות ארגנטינה. היא הייתה המדינה העשירה בעולם. סיפורי רקע מתארים את מרתפי הבנק המרכזי חסומים במטילי זהב שאין מקום לאחסנם. בכל העולם, המספר הזה מעביר חלחלה: מלחמת העולם השנייה. ועידת ואנזה שסימנה את תחילת "הפתרון הסופי" הנאצי. צבאות גרמניה בשיא התפשטותם, סטלינגרד ואל עלמיין. הפיקוד הבריטי בקהיר שורף מסמכים ובארץ ישראל מתארגנים למתאר מצדה.
לכאורה סותר, אז זהו שלא. שתי העובדות בדיוק מאותה סיבה.
מלחמת העולם השנייה. כל העולם עסוק במלחמה, ככובש או כנכבש. המעצמות צריכות לפרנס צבאות של עשרות מיליוני חיילים. יש מדינות שלא סופרים אותן. ויש כמה מדינות באמצע, שהן מספיק גדולות כדי לייצר, ולא מעורבות במלחמה - בראשן ארגנטינה. שלא רק שאינה מעורבת, אלא שומרת על קשרים טובים. ולא רק שומרת קשר, אלא מייצרת מזון: תבואה ובשר, ומוצרי תעשיה, לשני הצדדים הלוחמים, שתעשייתם רתומה עד הקצה למאמץ המלחמתי, ושדות התבואה שלהם (אוקראינה, למשל), הפכו לשדה קרב.
הצמרת הצבאית של ארגנטינה רטטה מרצון לפעול. הבעיה הייתה שהכוחות הפשיסטיים והליברליים איזנו זה את זה לגמרי. הקצונה והמימסד השמרני היו עם ספרד ואיטליה, מחוזות מולדתם של רוב תושבי ארגנטינה. חלק גדול מהמהגרים החדשים ואנשי בואנוס איירס עם בעלות הברית.
אחרי התלבטות קשה ודה-לגיטימציה לא קשה של הפוליטיקאים, הצבא החליט, משתלטים על המדינה. על אוצר הזהב, אלדוראדו. ההפיכה להדחת משטרו הדמוקרטי של ראמון קסטיז'ו התבצעה ביוני 1943. אחרי פרק זמן קצר, כמו במהפכת הקצינים של נאצר במצרים, התבלט איש אחד בראש ההפיכה, חואן דומינגו פרון.
פרון, קולונל בדרגתו, בנם של מהגר אירי ואם ממוצא מעורב ספרדי-אינדיאני היה הנספח הצבאי באיטליה, היה קרוב לאידאולוגיה הפשיסטית, והבין בדיוק את תרכיב המינונים הלאומניים, הפופוליסטים והסוציאליסטיים הנחוצים לה. כדאי שוב להזכיר כי המפלגה שנקראת על ידינו "נאצית" - תרגום שמה הוא המפלגה הלאומית סוציאליסטית.
ידיים עובדות ארגנטינה עברה אז מהפכה תעשייתית שניה. הארץ הענקית והריקה משכה אליה במאה ה-19 הרבה אנשים שהפכו חקלאים פשוטים. ב-1940, הצורך העצום בייצור בשביל ארה"ב, בריטניה וגרמניה בנה מאות מפעלי תעשיה ומשך המון ידיים עובדות לסביבת הבירה, בואנוס איירס. נוצר פרולטריון גדול. פשוט. הארגנטינאים קראו להם ה-Descamisados. חסרי החולצות.
כשאתה זוכה בסכום גדול, יש מספר אפשרויות, להקטין חובות, לבנות תשתית. הגרועה מכולם - העלאת רמת החיים. ארגנטינה של פרון, מסיבות רעיוניות, ציניות, וסנטימנטליות - בחרה בשלישית. פרון החליט לשחוט את האווזה עם ביצי הזהב. הוא הלאים את רוב התעשיה, והחל בסדרת חוקים להטבת מצבו החומרי של הפרולטריון. הוא קרא לשיטתו שיטת הצדק. בספרדית Justicialismo. העם הפשוט העריץ אותו. החכמים מחו, זה לא עזר.
השיח הפך להיות שיח של זכויות "מגיע לי". היוזמה החפשית דוכאה. האווירה הייתה שאירגוני פועלים שולטים, לכן התייעלות ופריון היו מילים גסות. תוך תשע שנים הגיעה ארגנטינה ממצב של המדינה העשירה בעולם - לפשיטת רגל. אל דוראדו נגמר. השלטון נהיה עצבני ורודני, יצא נגד הליברלים, ואפילו יצא נגד הכנסיה. כאן הוא "גמר את הסוס". חואן דומינגו פרון הודח בהפיכה צבאית ב 1955.
אבל הגרוע ביותר עוד המשיך. חואן פרון וה"פרוגרסיביות" שלו דפקו את ה דנ"א של ארגנטינה. נשארו תמיד הגעגועים לעבר שצייר איש חזק, מרתף זהב מלא, חיזור מצד כל העולם, ובטלנות סוציאליסטית, עם בלבולי פופוליזם וצדק. סדר הדברים וההגיון לא מעניינים את הסנטימנט. רק עתה, ב-2017, בהנהגת מאוריסיו מאקרי, ארגנטינה קמעא קמעא יוצאת מזה.
רמת חיים השוואות היסטוריות הן תמיד בעייתיות. אבל איננו פטורים מהן: בהובלת קטר ההיטק, ובעקבות המהפכה הליברלית של שר האוצר נתניהו ב-2003 - ישראל נמצאת עכשיו בשיא כלכלי של כל הזמנים, ושער השקל מורה על כך. ישראל יכולה להשקיע בעתידה, בפיזור האוכלוסייה, בתשתיות, ויכולה, בשיקול גרוע, להשקיע ברמת החיים.
התנועות הפרוגרסיביות דוחפות להשקעה ברמת החיים. לא שחסרה לנו מורשת "הסתדרותית", הפועלים כבר מזמן חדלו להיות פרולטריון, אבל את האלימות הסינדיקליסטית רק שכללו. כל אחד מחפש איפה הוא יכול "להוריד את השלטר", ומייעצות לו בכך עמותות "הקרן לישראל חדשה".
פועלי נמל אשדוד ואנשי חברת החשמל ומקורות מרוויחים בממוצע מעל 30,000 שקל בחודש. לא מעיזים לגעת בהם. רופאי המדינה וקופות החולים, אחרי שביתה מטורפת, מרוויחים אף הם עשרות אלפי שקלים בחודש. שופטים מרוויחים מעל 30,000 שקלים בחודש. אנשי מערכת הביטחון, שלא ממש מייצרים, נהנים משכר ממוצע של למעלה מ 20,000 שקלים לחודש. נכים, מובלים על תקן "דוגמני הקרן החדשה" לסחוט מהמדינה מיליארדים. "יש בעיה עם מחיר הקוטג'" טוענים מפגינים ונוסעים 3 פעמים בשנה לחו"ל. ב"מחיר למשתכן" הממשלה נותנת מתנה לכל קונה דירה. הספר החדש (הנגב, הגליל, יהודה ושומרון) נזנח, תל אביב, המשפריצה מרוב עושר, מקודמת.
בתערובת של מלל פופוליסטי/סוציאליסטי עברה ארגנטינה, בתשע שנים, ממעמד המדינה העשירה בעולם, חזרה למעמד מדינת עולם שלישי. כדאי לדאוג שזה לא יקרה לנו.
