השבוע אנחנו קוראים על השידוך של יצחק אבינו עם רבקה אמנו. לאחר מות שרה, אברהם אינו מתעטף באבלו אלא ממשיך בתנועה שעליה דיברנו בשתי הרשימות הקודמות; הוא קונה את מערת המכפלה לאחוזת קבר, קובר את שרה וממהר לשלוח את עבדו אל ארץ מולדתו כדי להביא ליצחק אישה ממשפחתו. העבד תוהה מה יקרה אם לא תסכים האישה לבוא איתו (בראשית כד): ...אוּלַי לֹא-תֹאבֶה הָאִשָּׁה, לָלֶכֶת אַחֲרַי אֶל-הָאָרֶץ הַזֹּאת; הֶהָשֵׁב אָשִׁיב אֶת-בִּנְךָ, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-יָצָאתָ מִשָּׁם. אברהם שולל אפשרות זו בתוקף: [ו] וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אַבְרָהָם: הִשָּׁמֶר לְךָ, פֶּן-תָּשִׁיב אֶת-בְּנִי שָׁמָּה. הוא אינו יודע כמה שנים קצב לו הקב"ה בעולם הזה ולכן הוא משביע את העבד ש-לא משנה מה יקרה, ...רַק אֶת-בְּנִי, לֹא תָשֵׁב שָׁמָּה.
לפני כן אברהם מביע באזני העבד את בטחונו כי: [ז] ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי, וַאֲשֶׁר דִּבֶּר-לִי וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע-לִי לֵאמֹר, לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת--הוּא, יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ, וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי, מִשָּׁם. העבד יוצא לדרך בשיירה מכובדת של עשרה גמלים עמוסים כל טוב אבל הוא די נבוך, כיצד ימצא נערה מתאימה כאשר אינו מכיר את תושבי המקום? ואם בכל זאת ימצא נערה שתסכים לשידוך, מי יאמר שהיא היא המתאימה ליצחק? מתוך המבוכה שלו הוא מתפלל: [יב] וַיֹּאמַר—ה' אֱלֹקֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם, הַקְרֵה-נָא לְפָנַי הַיּוֹם; וַעֲשֵׂה-חֶסֶד, עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם. הוא הרי לא מבקש עבור עצמו, לצאת מהמבוכה, הוא רק מזדהה לחלוטין עם השליחות שהוטלה עליו וזה מה שמעניין אותו.
ועדיין, איך יידע אם הנערה מתאימה? הוא מציע סימן: [יג] הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב, עַל-עֵין הַמָּיִם; וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר, יֹצְאֹת לִשְׁאֹב מָיִם. [יד] וְהָיָה הַנַּעֲרָ, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי-נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה, וְאָמְרָה שְׁתֵה, וְגַם-גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה--אֹתָהּ הֹכַחְתָּ, לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק, וּבָהּ אֵדַע, כִּי-עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם-אֲדֹנִי. בבית אברהם הוא ראה כי הנכונות והרצון להעניק לזולת היא שאפיינה את אברהם ושרה והבין כי זו התכונה העיקרית שצריכה לאפיין את המיועדת ליצחק; שלא תסתפק בנתינה של המינימום שביקשו ממנה, הַטִּי-נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה, אלא תיזום ותעניק מעבר לכך, וְגַם-גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה. וזה מצליח לו מעל ומעבר: [טו] וַיְהִי-הוּא, טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר, וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת אֲשֶׁר יֻלְּדָה לִבְתוּאֵל בֶּן-מִלְכָּה, אֵשֶׁת נָחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם; וְכַדָּהּ, עַל-שִׁכְמָהּ.
להתפלל על כל דבר עוד לפני שסיים להתפלל כבר נענתה תפילתו והוא ממהר לפעול: [יז] וַיָּרָץ הָעֶבֶד, לִקְרָאתָהּ; וַיֹּאמֶר, הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט-מַיִם מִכַּדֵּךְ. [יח] וַתֹּאמֶר, שְׁתֵה אֲדֹנִי; וַתְּמַהֵר, וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל-יָדָהּ--וַתַּשְׁקֵהוּ. [יט] וַתְּכַל, לְהַשְׁקֹתוֹ; וַתֹּאמֶר, גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב, עַד אִם-כִּלּוּ, לִשְׁתֹּת. [כ] וַתְּמַהֵר, וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל-הַשֹּׁקֶת, וַתָּרָץ עוֹד אֶל-הַבְּאֵר, לִשְׁאֹב; וַתִּשְׁאַב, לְכָל-גְּמַלָּיו. רצוי לקרוא במקור את כל הסיפור, כאן אנחנו מתרכזים ברעיון התפילה. חז"ל אומרים לנו כי "תפילות – אבות תיקנום, אברהם תיקן תפילת שחרית, יצחק תיקן תפילת מנחה ויעקב תיקן תפילת ערבית". תפילה עניינה הוא מאמץ של הנברא להתרומם מעל המציאות הקיימת, להידבק בבוראו. בכל יום אנחנו מתפללים שלוש תפילות, בוקר צהריים וערב.
בבוקר אנחנו מתפללים, מבקשים להדבק בבורא יתברך עוד בטרם התאפסנו על עצמנו, עוד לפני שהתעוררנו לגמרי אנחנו כבר מודים לו על "שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך". ככה מתחילים את היום. וממשיכים בשבחים לקב"ה ובקשות ממנו כי זו הדרך שלנו להתחבר אליו. אחר כך, בתוך להט העשיה היומית עוצרים הכל ומתייצבים לתפילת מנחה; לפעמים בלבוש לא ממש מתאים, בבגדי עבודה, אבל זה הרעיון, שגם במצב הזה אנחנו מבקשים דבקות בה'. ויש גם את תפילת הערב, ערבית; בה אנחנו מזכירים לעצמנו כי גם בחושך, גם כשנקלעים למצבים פחות נוחים ופחות נעימים, גם כשלא מזהים התייחסות של הקב"ה אלינו ולא רואים את הדרך, גם אז אנחנו דבקים בו יתברך.
ויש גם תפילות אישיות במצבים מזדמנים; כזו היא התפילה של עבד אברהם ויש במקרא עוד כמה תפילות כאלה. לא כולן נענות במהירות כזאת שנענתה תפילתו של עבד אברהם, אבל כאמור, התפילות הן עבורנו, לשמר ולהעצים את הדבקות שלנו בבורא עולם ומנהיגו. כי העולם הטבעי מעלים את האלוקות המנהלת אותו ובקלות אנחנו עלולים להיסחף חלילה לתודעה של עולם כמנהגו נוהג. והרי זהו שורש הגישה הדורשת להשקיע בעניינים טכניים, יותר מיגון למשל, במקום להשקיע בהגנה רוחנית שמספקת הדבקות בבורא עולם ומנהיגו. צריכים מיגון אבל גם להקפיד על תפילת הדרך למשל, על נתינת מטבע לצדקה בכל יום חול, ובכלל, להתפלל תמיד על מה שצריכים. וה' תמיד נענה לתפילותינו.
