זו איננה ביקורת טלוויזיה על התוכנית "עובדה" שבה ראיינה
אילנה דיין את ד"ר יעקב
וינרוט והציגה בפנינו את סיפור חייו של פרקליט חכם ועז נפש, נאמן לעצמו ולאלוהיו, היודע היטב שמר המוות כבר ממתין לו כאן ואילו בשמים כנראה מצפים לבואו מלאכי השרת ומלאכי עליון, בפתח הישיבה של מעלה, כדי שיישב למרגלות הדום הכבוד, אחרי שישתחרר מכל סבלותיו הארציים וייתן מנוחת עולמים לגופו היגע.
בתור אדם מאמין באמונה שלמה נראה וינרוט על גבי המסך כמי שיודע ששעתו עומדת להגיע וכי בעוד זמן מה תעטוף חשכת נצח את גופו בקול דממה דקה ומרגיעה.
"מי שלא עובר את המחלה הזו", תיאר בגילוי לב הפרקליט החרדי, "לא מבין מה זה. פשוט לא יודע", וינרוט חשף את מעמקי תחושותיו האישיות בפני אילנה דיין, מגישת התוכנית והסביר כך: "לפני חודש וחצי הרמתי ידיים. אני פשוט אמרתי או-קיי, שילך... כי הייתה לי תחושה נוראית. כל השאלות הקיומיות מתעופפות בבת אחת".
בראיון קודם עם
דני קושמרו הבהיר וינרוט את מה שעבר במוחו כאדם מאמין ואמר כך: "אני מתפלל לריבונו של עולם שייתן לי עוד יום ועוד יום ועוד יום. אצלי שום דבר אינו פשוט ואף שעה אינה פשוטה, אבל אני יהודי מאמין - ואני מאמין בעולם מושגח". קרי: המצוי תחת העין הפקוחה של ההשגחה העליונה. בקיצור: לד"ר וינרוט הכל ברור, רק המועד הסופי עדיין שמור בסוד בידי שמיים.
אדם יחיד ומיוחד הוא ד"ר וינרוט ועיון בתולדות חייו מגלה זאת בעליל. וינרוט נולד ב-1947 באנסבך שבגרמניה להורים יוצאי פולין. בהיותו בן שנתיים, עלה עם משפחתו שהתיישבה בנתניה. בנערותו למד בישיבת "היישוב החדש" בתל אביב. בגיל 18, כשסיים את לימודיו בישיבה זו, המשיך ללמוד בישיבת פוניבז' המכובדת בבני ברק, ולאחר מכן בישיבת "מיר" בירושלים. הוא הוסמך לרבנות על-ידי ראשי ישיבת פוניבז. למרות שהיה פטור משרות צבאי החליט לתרום את חלקו למדינה, התגייס לצה"ל ושירת בנח"ל בשירות סדיר, וגם ממילואים לא התחמק.
הוא למד משפטים באוניברסיטת תל אביב, וקיבל בה תואר ראשון בהצטיינות יתרה ב-1972, תואר שני בהצטיינות יתרה ב-1974 ותואר דוקטור ב-1981.
עבודת הדוקטורט שכתב וינרוט בנושא "דין המורדת" עסקה בהפעלת מנגנונים יצירתיים של כפיית גט. ההצעה לחוק שפורטה בסוף עבודת הדוקטורט שלו, הפכה לחוק בכנסת: החוק, שהתקבל על דעתם של פוסקי הלכה, שיפר את מצבן של עגונות וזכה לכינוי "חוק וינרוט".
בשנת 1972 הקים משרד עורכי דין שבו הוא פעיל עד היום. מ-1974 ובנוסף לעמלו המשפטי היומיומי הוא שימש מרצה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, ואף הרצה בבית הספר לפילוסופיה באוניברסיטה זו.
וינרוט המומחה המוכשר בליטיגציה (אמנות הטיעון בבית המשפט) ייצג רבים מהצמרת הפוליטית בישראל ובהם גם את ראש הממשלה
בנימין נתניהו, בקדנציה הראשונה, ב"פרשת בר-און חברון" וב"פרשת עמדי", והוא מייצג אותו גם בנושא החקירות המשטרתיות המתקיימות כיום; ייצג את נשיא המדינה
עזר ויצמן, את השר
צחי הנגבי, את השר
אביגדור ליברמן, ורבים אחרים, מכל גווני הקשת הפוליטית, בלי כל קשר לתפיסת עולמו.
לוינרוט הוצע מספר פעמים לכהן בבית המשפט העליון, אך הוא סירב ליטול על עצמו תפקיד של שפיטה.
אילנה דיין שלא תמיד פועלת רק על בסיס של שיקול דעת עיתונאי טהור וכמעט תמיד מערבת בתחקיריה ובשידוריה ברדיו את דעותיה הפוליטיות, ניצלה את ההזדמנות ו"עבדה" על וינרוט כדי שיחשוף בפניה סיפורים על בנימין ו
שרה נתניהו. בסופו של דבר אחרי ששקל את הבקשה בינו לבין עצמו הוא הסכים ושיקוליו עמו. "עובדה" הפעם הייתה בת שעה וחמש דקות. לענייני נתניהו הוקדשו בערך עשר דקות בסיום התוכנית.
המסמך שהוצג על אישיותו ופועלו של וינרוט היה מרתק, מעניין, אנושי מאוד ונוגע ללב. אבל התוספת על נתניהו נראתה כמו דבר-מה שלא נוגע לעניין. טוב הייתה דיין עושה אילו הקדישה את כל התוכנית לוינרוט מבלי להזכיר כלל את נתניהו. אבל כנראה שגבר עליה יצרה כדי לסגור חשבון אישי עם ראש הממשלה. אילו רצתה באמת לעניין את הצופים ולא רק את שונאי נתניהו, היה עליה להקדיש את כל התוכנית לרב ד"ר
יעקב וינרוט ואת נתניהו היה עליה לנצור למועד אחר.
ד"ר וינרוט לא נאלם. בתגובה לראיון עמו, דחה את מה שכינה "ניסיון לצייר באור שלילי" את בנימין נתניהו ורעייתו שרה. והוסיף וינרוט הערה ששירתה את האמת, כי הוא "מצר על כך שעשרות שעות של שיחות עם אילנה דיין, במשך ימים ארוכים של צילומים, נחתכו ונערכו באופן מגמתי על-מנת לנסות לפגוע בראש הממשלה וברעייתו להם הוא רוחש הערכה עצומה וחיבה עמוקה וכי דברים חיוביים רבים שנאמרו על ידו - לא שודרו".
