"רק בריאות" היא משאת-נפשם הטבעית של כולנו, כשכל השאר, כמובן, מתגמד לעומתה. אלא שעל אף שמדובר במוסכמה חברתית - מסתבר שיש גם יוצאים מהכלל. הדברים אמורים בחולים-מתחזים, המוכנים לעשות את כל שניתן, ובלבד שיזכו לבסוף לאשפוז.
תופעת המתחזים נפוצה עד מאוד. מספרם נאמד במאות-אלפים, כשלכל בית-חולים במדינה יש כבר את מתחזיו הקבועים. הם מתייצבים בתדירות בחדר המיון, בתקווה שיזכו לאישור האשפוז. חלומם הגדול הוא לשכב במיטה החולה, לזכות בתשומת-לב הרופא המטפל ולקבל כמה שיותר תרופות.
מבחינתם האשפוז אמור להיות ממושך, וכדי שאכן יאושר ככזה, הם מתלוננים על מחלות משונות, על סחרחורות ואובדן-הכרה, ועל מיחושים החוזרים ונשנים. הוותיקים שבהם כבר יודעים בדיוק כיצד "לעבוד" על הרופא התורן, בתקווה הגדולה שיבוא לקראתם.
מעגל חוזר ההתעסקות במחלות ממלאת את כל זמנם, ואין להם מחשבות אחרות, ולמרות שהם, בעצם, בריאים - הם מצפים להפכא מסתברא, שעל-פיו הרופא התורן יאשר בקול רם שהם זקוקים לאשפוז מיידי. ואם אכן כך - זו פסגת-רצונם.
וכך, במעגל שאין לו שום סוף, ינוע החולה ממחלה למחלה, וזאת כמובן כדי "לרצות" את רופאו שהצדק איתו. ראשו רק עסוק כל הזמן בגופו, תוך חיפוש אובססיבי אחר מזור ל"סבלו". תיקו הרפואי כבר עמוס באינסוף של בדיקות, בתקווה שיהיו עוד כאלה רבות בעתיד
ורק אוי לרופא שבכל זאת ירהיב עוז ויצא כנגדו בסופו של דבר, ויאמר לו ב"דוגרי" ש"אין לך כלום". או אז הוא יחזור שוב לבית החולים, עם סיפור-מחלה מחודש שהמציא. ושוב הוא יעבור אז אינספור של בדיקות, עד שהרופאים לבסוף יתרצו.
