קוהלת, הצדיק הסובל בנבואת ישעיהו

הנביא ישעיהו מדבר על המבשר, עבד ה', שמביא עמו את דבר הבשורה. המבשר מתואר כמי שהוא טמא, מראהו מושחת, תוארו שונה מתואר בני אדם בריאים, אבל הוא הצדיק הנבחר, הצדיק הסובל. ייתכן שמדובר במלך עוזיהו, שחלה בצרעת ותואר פניו הושחת. לפי התיאוריה, שהועלתה כאן בסידרת מאמרים, עוזיהו היה הסופר החכם שכתב את ספר קוהלת וזה היה דבר בשורתו. וכך מתאר ישעיהו את המבשר: מַה-נָּאווּ עַל-הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר, מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם מְבַשֵּׂר טוֹב מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה; (ישעיהו נב, ז-טו) ישעיהו מספר כי המבשר הוא איש מכאובות וידוע חולי, מסתיר פניו מאנשים, מראהו לא נחמד לעיניים, הוא נגוע, מוכה ומעונה. הוא נלקח מעוצר וממשפט. כלומר, היה מלך ונלקח מכס המלוכה והפך להיות אדם מוקצה. מדובר במלך עוזיהו שנאלץ לוותר על כס מלכותו בגלל מחלת הצרעת שלקה בה. הוא נשלח אל 'בית החפשית' ושהה שם במשך 22 שנה. הוא נגזר מארץ החיים ונשלח לגלות, כל זה כשלא עשה כל רע, לא רימה ולא שיקר ומעשיו לא היו חמס. עוזיהו אפילו לא נקבר בקברי המלכים מבית דוד. עוזיהו מתואר בספר דברי הימים כמלך גדול שהביא את ממלכת יהודה לאחד משיאי גדולתה. הוא הקים צבא גדול ומצוייד היטב. הוא ניצח את הפלישתים ואת הערבים וכבש מהם שטחים. כיבושיו הגיעו עד אילת בדרום. הוא ביצר את הארץ, בנה מגדלים ובורות מים וגם פיתח את עבודת האדמה כי "אוהב אדמה היה". שמו יצא למרחוק כי הפליא לעשות (דברי הימים ב כו). ישעיהו נג, א-יב: מִי הֶאֱמִין, לִשְׁמֻעָתֵנוּ; וּזְרוֹעַ יְהוָה, עַל-מִי נִגְלָתָה. וַיַּעַל כַּיּוֹנֵק לְפָנָיו, וְכַשֹּׁרֶשׁ מֵאֶרֶץ צִיָּה--לֹא-תֹאַר לוֹ, וְלֹא הָדָר; וְנִרְאֵהוּ וְלֹא-מַרְאֶה, וְנֶחְמְדֵהוּ. נִבְזֶה וַחֲדַל אִישִׁים, אִישׁ מַכְאֹבוֹת וִידוּעַ חֹלִי; וּכְמַסְתֵּר פָּנִים מִמֶּנּוּ, נִבְזֶה וְלֹא חֲשַׁבְנֻהוּ. אָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא, וּמַכְאֹבֵינוּ סְבָלָם; וַאֲנַחְנוּ חֲשַׁבְנֻהוּ, נָגוּעַ מֻכֵּה אֱלֹהִים וּמְעֻנֶּה. וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵנוּ, מְדֻכָּא מֵעֲו?ֹנֹתֵינוּ; מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו, וּבַחֲבֻרָתוֹ נִרְפָּא-לָנוּ. כֻּלָּנוּ כַּצֹּאן תָּעִינוּ, אִישׁ לְדַרְכּוֹ פָּנִינוּ; וַיהוָה הִפְגִּיעַ בּוֹ, אֵת עֲו?ֹן כֻּלָּנוּ. נִגַּשׂ וְהוּא נַעֲנֶה, וְלֹא יִפְתַּח-פִּיו, כַּשֶּׂה לַטֶּבַח יוּבָל, וּכְרָחֵל לִפְנֵי גֹזְזֶיהָ נֶאֱלָמָה; וְלֹא יִפְתַּח, פִּיו. מֵעֹצֶר וּמִמִּשְׁפָּט לֻקָּח, וְאֶת-דּוֹרוֹ מִי יְשׂוֹחֵחַ: כִּי נִגְזַר מֵאֶרֶץ חַיִּים, מִפֶּשַׁע עַמִּי נֶגַע לָמוֹ. וַיִּתֵּן אֶת-רְשָׁעִים קִבְרוֹ, וְאֶת-עָשִׁיר בְּמֹתָיו; עַל לֹא-חָמָס עָשָׂה, וְלֹא מִרְמָה בְּפִיו. וַיהוָה חָפֵץ דַּכְּאוֹ, הֶחֱלִי--אִם-תָּשִׂים אָשָׁם נַפְשׁוֹ, יִרְאֶה זֶרַע יַאֲרִיךְ יָמִים; וְחֵפֶץ יְהוָה, בְּיָדוֹ יִצְלָח. מֵעֲמַל נַפְשׁוֹ, יִרְאֶה יִשְׂבָּע--בְּדַעְתּוֹ יַצְדִּיק צַדִּיק עַבְדִּי, לָרַבִּים; וַעֲונֹתָם, הוּא יִסְבֹּל. לָכֵן אֲחַלֶּק-לוֹ בָרַבִּים, וְאֶת-עֲצוּמִים יְחַלֵּק שָׁלָל, תַּחַת אֲשֶׁר הֶעֱרָה לַמָּוֶת נַפְשׁוֹ, וְאֶת-פֹּשְׁעִים נִמְנָה; וְהוּא חֵטְא-רַבִּים נָשָׂא, וְלַפֹּשְׁעִים יַפְגִּיעַ. ישעיהו מתייחס אל הסובל כאל צדיק הנושא על כתפיו את חטאי הדור. הוא מתאר אותו כאיש ידוע חולי ומכאוב, המסתיר את פניו מפני רואיו, פנים שאין להם לא תואר ולא הדר, פניו מושחתים, תוארם לא כשל בני אדם. הוא נושא את החולי והסבל על גבו, מדוכא מעוונות בני דורו. הם חשבו שהוא נגוע, מכיוון שהוא מוכה אלוהים, אבל למעשה ה' הפיל עליו את עוון כולם. הוא הצדיק הסובל. הוא נלקח מעוצר וממשפט, כלומר מתפקידי המלוכה – עוצר=שליט, ושופט=שהרי אחד מתפקידיו של המלך הוא לשפוט את העם. איש לא ניגש לשוחח אתו כי נגזר עליו להתרחק מבני האדם. הוא נגזר מארץ החיים, בעודו בחייו. הפיצוי והכפרה על כך יהיו שזרעו יאריך ימים וה' יצלח דרכו, ממנו ייצא משיח מבית דוד. הסמל של הצדיק הנושא על כתפיו את חטאי עמו הוא הצרעת במצחו. הד לרעיון שהסמל על המצח יהיה כפרת עוונות של כל עם ישראל מופיע בספר שמות, בהוראת ה' למשה: "וְעָשִׂיתָ צִּיץ, זָהָב טָהוֹר; וּפִתַּחְתָּ עָלָיו פִּתּוּחֵי חֹתָם, קֹדֶשׁ לַיהוָה. וְשַׂמְתָּ אֹתוֹ עַל-פְּתִיל תְּכֵלֶת, וְהָיָה עַל-הַמִּצְנָפֶת; אֶל-מוּל פְּנֵי-הַמִּצְנֶפֶת, יִהְיֶה. וְהָיָה, עַל-מֵצַח אַהֲרֹן, וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת-עֲו?ֹן הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יַקְדִּישׁוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לְכָל-מַתְּנֹת קָדְשֵׁיהֶם; וְהָיָה עַל-מִצְחוֹ תָּמִיד, לְרָצוֹן לָהֶם לִפְנֵי יְהוָה" (שמות כח, לו-לז). על צדיקותו של עוזיהו מעיד גם יוספוס פלאביוס "היה מטבעו איש טוב וצדיק ונדיב לב וגם חרוץ מאוד בשלטונו על המדינה" (יוספוס פלאביוס, קדמוניות היהודים, ספר תשיעי, 216-217, בתרגום שליט, אברהם., הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, 2002, ספר א-ב, 334) ספר דברי הימים מעיד על כך שהנביא ישעיהו בן אמוץ כתב את קורות חייו של המלך עוזיהו: " וְיֶתֶר דִּבְרֵי עֻזִּיָּהוּ, הָרִאשֹׁנִים וְהָאַחֲרֹנִים--כָּתַב יְשַׁעְיָהוּ בֶן-אָמוֹץ, הַנָּבִיא" (דברי הימים ב כו, כב). נראה שנבואתו של ישעיהו על הצדיק הסובל נכתבה למעשה על המלך עוזיהו, ודבר הבשורה שבפי המלך היה ספר החוכמה, 'קוהלת'.