החינוך בהחלט מהווה ערך העומד מעל לכל הערכים, ראשון בחשיבותו, חשוב יותר אפילו מהביטחון, כי יותר מהמטוס המשוכלל עצמו חשוב הטייס היושב בקוקפיט, וכך גם מפקד הטנק, או הלוחם המפעיל את נשקו. ולכן, עם כל ההבנה לדרישה הצודקת של המורים להעלאת שכר משמעותית, אסור שתתבצע בטרם בוצעה מהפיכה חינוכית מן היסוד, שבסיסה חייב להיות הכשרת
מחנכים (לא "מורים" בלבד) שישכילו לגרום לתלמידיהם לאהוב את מה שהם מעניקים ולטעת בהם רצון עז להגיע לבית הספר וליהנות מהלימודים. יש לקבוע שמעתה יהיה מקצוע החינוך, גם בבתי הספר היסודיים ולא רק בתיכוניים, כרוך בקבלת תואר שני בפסיכולוגיה חינוכית ותואר שני במקצוע אותו הוא בוחר ללמד, כולל הוראת יהדות. במקביל תועלה משכורת המחנך אפילו מעבר למה שמקבל היום פסיכולוג או מהנדס. כך נוכל להתגבר על רוחות רעות שמנשבות לאחרונה בתוכנו, רוחות הגורמות לשחיקת ערכים ציוניים וכלליים ולהתגברות מניעים אנוכיים של חומרנות, כוחניות אלימה, ציניות, רדיפה אנוכית אחר כוח, נהנתנות וכסף בלבד.
יד הערבים על העליונה שכן הבעיה הקיומית האמיתית של ישראל היא לא איום חיצוני, לא הביטחון הפיזי, לא הגרעין האירני ולא הטרור המקומי והבינלאומי.
הבעיה הקיומית לטווח הארוך נעוצה בתוכנו: אם לא נדאג שכל ילד יהודי בישראל יקבל חינוך לאהבת המסורת והמורשת היהודית מגיל שנתיים-שלוש, אנו עלולים להיקלע לסכנה קשה יותר מהשמדה פיזית - סכנת שמד רוחנית. הרוב הגדול במדינה עלול לשכוח בהדרגה מה בכלל אנו עושים בארץ אוכלת יושביה זו המוקפת במאה מיליון ערבים מוסלמים המחדירים לראשי ילדיהם מגיל אפס את המורשת שלהם ואת הסיפור שהיהודים כבשו את ארץ פלשתין מהים עד הירדן ושחייבים לסלק אותם משם, גם אם זה יארך מאות או אלפי שנים. הם גם מחנכים את ילדיהם מגיל אפס לאהבת מורשתם, לפיה אסור לוותר על-אף גרגר אדמה ושחייבים לשחרר את הארץ כולה, מהירדן עד הים, מֵעוּלם של היהודים שפלשו אליה וכבשו אותה. כל עוד מתקיים מצב זה - ידם של הערבים על העליונה וביכולתם לזכות בטווח הארוך בארץ כולה. אם לא הם, אזי נכדיהם או ניניהם או בני ניניהם או צאצאיהם. היום זה נשמע הזוי לישראלים המצוידים בעוצמה צבאית אדירה; אבל בגלל החינוך האינטנסיבי שהערבים מעניקים לילדיהם מהגיל הרך, הם מצויידים בהמון סבלנות, המון אורך רוח, המון נחישות, המון אמונה ביעד הסופי - שחרור ארצם מהירדן עד לים. רק בעזרת תכונות אלה ניתן לנצח במלחמה.
לא הכוח והעוצמה הפיזית או "גבולות ברי הגנה" או "היפרדות" יכריעו סופית את הסכסוך בין היהודים לערבים על ארץ ישראל. בטווח הארוך ינצח העם הנחוש יותר לזכות בארץ כולה, מהים עד לירדן.
אהבת המסורת - תנאי לקיומנו לפיכך יש לקדם כבר מהגיל הרך הכרה והפנמה של הערכים היהודיים שמהם התפתחו המושגים המודרניים של צדק חברתי, שאיפה לשוויון, לשלום, לליברליזם ולדמוקרטיה. יש לנתב דרכים להקמת תשתית חינוכית לאהבת המסורת מהגיל הרך עד סיום בית הספר התיכון, על-ידי הכשרת גננות ומחנכים לידיעת עיקרי ההיסטוריה של עם ישראל מהעת העתיקה עד זמננו, כולל ההיבטים הפילוסופיים והפוליטיים לאורך השנים; לימוד דרכים יצירתיות לטיפוח האהבה למסורת ולמורשת מהגיל הרך עד בית הספר התיכון ועד בכלל; הכרת התפילות והמזמורים הבסיסיים; הכרת שירים וסיפורים משעשעים וחכמים על מורשת ישראל, שנועדו להגביר את האהבה וההזדהות עם שורשי היהדות.
רק בדרך הממושכת והקשה של חינוך והסברה יש סיכוי להחזיר את הערכים הלאומיים והאוניברסאליים החיוביים, במטרה לגבור על רוח התעתועים הנושבת בארצנו, אולי בעולם הדמוקרטי החופשי כולו, שכולה רדיפה חומרנית צינית ואנוכית אחר כוח וכסף ללא בסיס של ערכי יסוד, רוח שעלולה לפורר אותנו ולחסלנו בטווח הארוך אם לא נבצע את המהפיכה בשיטת החינוך.
הכותב, זאב בן-יוסף, הוא נציג מייסדי הליכוד במרכז, במזכירות ובהנהלת הלשכה, מוותיקי תנועת בית"ר, עיתונאי, פובליציסט, עורך כתבי עת, איש הסברה ויחסי ציבור מזה יובל שנים, בעל תואר ראשון במדע המדינה ויחסים בינלאומיים מהאוניברסיטה העברית, משלים בה תואר שני בפילוסופיה של המדעים
