אבי גבאי, שמבחינה פוליטית בא משום-מקום, הצליח להשתלט על מפלגת העבודה. על-פניו, לפחות, נראה שהוא מנסה לגרור את המפלגה ימינה (או לשיטתו: מֶרְכָּזָה) ואולי כחלק מהנסיון הזה הוא חזר על אמירתו הַמְּסִיתָה של נתניהו מלפני כעשרים שנה ש"השמאל שכח מה זה להיות יהודי". אפשר שהוא-עצמו שכח - או שמא הוא לא ידע מעולם - מה משמעות הַיְּהוּדִיּוּת שמלווה את תנועת העבודה מאז שהוקמה. אז הנה שיעור קצר ביהדות ציונית.
הציונות קמה כתנועת שחרור של העם היהודי. עניינה של כל תנועת שחרור לאומי מאז ומעולם היה (ועודנו) שימת דגש על ריבונות האדם: להבדיל מדתות המייחסות את הריבונות לגוף חוץ-אנושי, אלוהים כזה או אחר, הנחת היסוד של כל תנועת שחרור הלאומי היא שהאדם - ורק הוא - הינו הריבון; ושקבוצה אנושית המגדירה עצמה באמצעות סממנים של תרבות, לשון, טריטוריה ורקע משותף - ולא גנטיקה משותפת - היא זו היוצרת לאום.
היהדות, עבור הציונות, לא הייתה ואיננה דת, אלא תרבות כוללת שרק אחד מגילוייה (שעל-דרך הכלל מתנגד להגדרה עצמית ולריבונות האדם), אבל לא הביטוי המובהק או היחיד שלה, הוא הדת. מבחינה זאת, יהדות, עבור הציונות, היא הלאום שאליו משתייכים חבריה, שכמעט בהגדרה הם נטולי שֽׁיוּך דתי כלשהו. לפיכך, מֽבְחָנָה של היהדות, בעיני הציונות, איננו האמונה באלוהים כלשהו אלא ההזדהות עם שותפות הגורל של הלאום, על ההיסטוריה שלו, התייחסותו לשפה ולטריטוריה (ולאו-דווקא בגבולות כאלה או אחרים). הדיון בסוגיה זאת ליווה את הקונגרסים הציוניים הראשונים וכלל לא רק את התקפת הַלוּבָּבֽיצֶ'ר וחב"ד על הציונות - ואישית על הרצל ונורדאו - על כך שהם מייחסים את הריבונות לאדם ולא לאל, אלא גם את העובדה שתנועת המזרחי - אֽמָּה-הוֹרָתָה של המפד"ל ושל מפלגת
הבית היהודי של היום - הצטרפה לתנועה הציונית רק "על-תנאי", תוך שהיא מדגישה את אי-הסכמתה עם הציונות באשר לעיקר המרכזי של הציונות - ריבונות האדם.
אשר לשמאל, גם כאן כנראה יש למר גבאי - כמו גם לה"ה נתניהו או לפיד - קושי בהבנה ובידיעה באשר למה זה שמאל (אלא אם הוא מתכוון למה שנתניהו וחבריו בליכוד קוראים לו "סמול"). השמאל הציוני, בראשות מפא"י שלימים הייתה למפלגת העבודה, היה זה שהקים את מדינת ישראל וביצר אותה - עד כדי-כך שאפילו נתניהו והליכוד, עם כל מאמציהם להרוס את המדינה לא מצליחים בכך. השמאל הציוני נסמך על התרבות היהודית וחידש אותה תוך התאמתה לתקופה. כך, למשל, לא רק הקיבוצים יצרו להם הגדות פסל חדשניות שהצליחו לשתף את כלל הציבור, אלא גם בן-גוריון כתב הגדה של פסח, שבה אמר, למשל, "וה'הגנה' היא שעמדה לנו, כמו שנאמר: במסות ובמופתים ובמלחמה וביד חזקה ובאניות מעפילים ובהעברת נשק ובהפצצת ראדארים ובפיצוץ גשרים ובמירור חיי השליטים, כמה שנאמר - דם ואש ותמרות עשן"; או: "וכמה מעלות טובות לצה"ל עלינו. הוא הכה באויבנו ועשה בהם שפטים והציל עצמאותנו והטביע אניית האויב בים ושיקע צרינו בתוכו, והקים נח"ל מתוכו ובנה ישובי ספר"; או: "ובן חלוצאי היה אומר: כל מי שלא אמר שלושה דברים אלה בפסח לא יצא ידי חובתו ואלו הם: ביטחון העם, ישוב השממה וקיבוץ גלויות. והנוער בישראל קיים וקיבל על עצמו לעשות כדבר הזה ותהי התשועה לישראל"; או, לסיום: "לפיכך אנחנו חייבים להודות, להלל ולפאר, לרומם ולהדר ולברך, לעלה ולקלס הלוחמים והחלוצים אשר הוציאונו מעבדות לחרות, מיגון לשמחה, משעבוד לגאולה, ונאמר שירה חדשה". אז מה, מר גבאי (ולעניין זה גם מר נתניהו) - האם גם בן-גוריון שכח מה זה להיות יהודי?
אם כאשר נתניהו לחש לאוזנו של מה שנקרא "המקובל" כדורי כי "השמאל שכח מה זה להיות יהודי" היה זה, כנראה, צעד מחושב במסגרת מסע הסתה מתוכנן מצידו, הרי שאצל אבי גבאי דומה שזה נובע מחוסר ידיעה, מבּוּרוּת או מטעות קונספטואלית ולכן, אולי, שיעור קצר כמו זה הניתן כאן יכול לתקן את המעוות. ראוי לו, למר גבאי, כי כמי שטוען כי הוא מכבד את כולם, יכבד גם את תפיסות היסוד של המפלגה שהשתלט עליה שרק בזכותן נשמרה היהדות והגיעה לעת המודרנית מבלי שהכחדה ושרק בזכותן הצליחו מנהיגי הציונות הסוציאליסטית לכונן בארץ את ביתו הלאומי של העם היהודי בדמותה של מדינת ישראל.
