רשעות לשמה (תוצרת בג"ץ)

למי שאינו יודע, גם בסדום היו חוקים ובמקורותינו (בתלמוד) אנו מוצאים דוגמאות לחוקים כאלה. כך למשל, כאשר ביקר אורח בסדום והוכה על-ידי תושב המקום חויב האורח המוכה לשלם למקומי המכה פיצוי כספי. על מה ולמה תתמהו? מביאה הגמרא את נימוקי דייני סדום - הרי המוכה היה צריך להקיז דם (נחשב לבריא באותם ימים) והמכה חסך לו את ההוצאות הכרוכות בדבר על-ידי שהכהו עד זוב דם. ועוד מסופר על אישה הרה (מתארחת בעיר) שהוכתה על-ידי איש סדום וכתוצאה הפילה את עוברה. על-פי "היכל הצדק" הסדומי הוצע שהאישה תימסר למכה, זה יבוא עליה, כתוצאה תהרה וכך יושב לה עובר (תחת זה שהפילה). זהו הצדק על-פי סדום. לאסוננו נמצא שהמצב בארץ ישראל כיום, מתחרה בהצלחה בזה שהיה בסדום ומבחינות רבות "ההיגיון" המנחה את השופטים, "חוש הצדק" אותו הם מפגינים ו"רגישותם" לזכויות היהודים בעלי הארץ מעוותים ורחוקים כמזרח ממערב מעשיית דין צדק, אולי אף גרוע מסדום. בימים אלה עומד יישוב יהודי נוסף (נתיב האבות) בפני הריסה, מכוח פסיקת בג"ץ כמובן. בחינת התשתית העובדתית מלמדת על תמונת המצב הבאה: הבנייה ה"בלתי חוקית" במקום היא מזערית (לדוגמה, בית בן מאה וחמישים מטרים רבועים חורג במטר אחד מהתוכניות המאושרות). בעל הבית הציע לפצות פיצוי כספי, אחר כך הציע להרוס את המטר העודף, אפילו המדינה הציעה להסדיר את היישוב. אלא ש"בית המשפט הגבוה לצדק" הכריע- הרס! אמנם דוגמה אקטואלית אך אין בה חדש - גם עמונה הוחרבה על שום ש-0.4 אחוזים משטחה (קראתם נכון, פחות מחצי אחוז!!) היו על "קרקע ערבית פרטית". אין לי הסבר אחר זולת רשעות לשמה!! דוגמה נוספת לרשעות כזו מצינו בעבר עת בקשו בעלי בתים שכבר השלימו עם החרבת בתיהם - ארכה בת שלושה חודשים על-מנת שיעברו ישר מהבתים שייהרסו אל בתים חדשים אותם בנו. הבג"ץ סירב והעניק אורכה קצרה שאילצה את המגורשים להעביר פעמיים את כל תכולת ביתם.

קריטי לקיום המדינה

נשוב לסדום. שם היו החוקים אחידים לכול. הרשעות הכתה בכל, בלי הפליה ובלא משוא פנים. רשעות קשה ובלתי מתפשרת שהביאה לבסוף לחורבן. ובימינו אנו, האם הכל שווים בפני החוק?, האם אוכפים את החוק כלפי כל אוכלוסיית המדינה באופן שוויוני? האם אין משוא פנים? כל השאלות רטוריות כמובן. שמענו את הבג"ץ קובע נחרצות ששלטון החוק קריטי לקיום המדינה והדמוקרטיה (פעמים רבות שמענו, עת נדונה בנייה יהודית "לא חוקית"). אולם כאשר נדונה בניה ערבית לא חוקית ראינו שהחוק הוא לא חזות הכול. כך שמענו אמירה של השופט מזוז (בעתירת תנועת רגבים בבקשה למנוע בניית מבנה ציבור לא חוקי על-ידי שונאי ישראל מהאיחוד האירופי) שקבע שישנם דברים חשובים יותר "מהחוק היבש". הכול מכירים את גזל הקרקעות על-ידי הבדווים בנגב. שם יש הסדרה, לא הרס - יאה לסדום. מוכרת בנייה ערבית לא חוקית בכל רחבי ארצנו - לאורך ואדי ערה, בירושלים ושכונותיה, בדרכים המובילות לים המלח, ברחבי הגליל ועוד ועוד. מישהו הורס? לא - יאה לסדום. מוכרים דברי ההסתה החמורים שנאמרו על-ידי גורמי שמאל . רבין אמר על המתנחלים כי הם סרטן ואת ההתנחלויות הגדיר כחורבן, דדי צוקר אמר שהמתנחלים צריכים את דמה של עופרה מוזס (לאחר שנרצחה) וכי הם שותים אותו..., "צריך להיכנס למאה שערים עם זחל"מים ומקלעים 0.5 ולרסס אותם" אמר איש מרץ בעבר, ולימים השווה גבי גזית את החרדים לעלוקות תולעים וכיוצא בזה... איש מאלה לא העמד לדין. כעת נסו לדמיין מה היה גורל איש ימין, דתי או חרדי שהיה מתבטא באותו אופן. לאיזה יחס היה זוכה איש כזה ממערכת המשפט ומשופטי ה"עליון". הכול כיאה לסדום. עוד אני כותב את הדברים וברקע צצה כותרת - פרקליטות מחוז ירושלים שוקלת להגיש כתב אישום נגד בנצי גולדשטיין בגין הסתה לאלימות וגזענות. הכול כיאה לסדום.