שני ראיונות מטלטלים, סנסציונים, בקעו מן המירקע באחרונה, ושניהם עסקו במשפחת נתניהו.
שמים וארץ – ונתניהו. היא או הוא. או שניהם. פיגארו פה, פיגארו שם.
הראיון הטורד עם שירה רבן, שעבדה מספר ימים ברחוב בלפור ונמלטה משם, לטענתה, כל עוד נפשה בה, כאילו חוותה שם את מוראות התופת של דאנטה, הותיר הרבה קשים לוגיים. כָּמְתוּ למשל את כמות הזמן שרבן נאלצה להקדיש, לדבריה, לשטיפת ידיים ולהחלפת בגדים, ותמצאו שלמעשה לא נותר לה זמן לשום פעולה אחרת. הגיוני? סביר? מתי בכלל נשאר לה זמן לעבוד?
לא ש
שרה נתניהו טלית שכולה תכלת. בטח לא שמן זית זך. ולמרות זאת, סיפורי "העובדת החרדית" (שגם בצילום המפוקסל ניכר, שחרדית היא לא), מזכירים איכשהו את אגדות הברון מינכהאוזן. גוזמאות ברמות. נכון, לא קל לעבוד בבית נתניהו. אבל עד כדי כך? איפה מסתיימת האמת ומתחילה ההכפשה? – לביהמ"ש פתרונים.
ראיון מטלטל אחר הוא של עו"ד ד"ר
יעקב וינרוט, פרקליט הצמרת, שנלחם כעת כארי בסוגר במחלתו הקשה. על-אף זאת התפנה לשבת שעות ארוכות מול מצלמתה של
אילנה דיין, ולשפוך את הלב. בפרומו הבטיחו לנו כי יהיו גילויים חדשים. לכאורה, קיבלנו מראית עין של הכפשה. אישור מאיש סודו, במו פיו, כי "ביבי מעריץ ממון כהשקפת עולם. אני מכיר את החולשה לבעלי ההון", היגג בנימה ביקורתית. הו, הו – התמוגגו בשמאל. נהנתן. הון-שלטון. הנה האקדח המעשן.
הלאה: "אם תשאלי את ביבי כמה עולה מסטיק, כמה עולה לֶבֶּן, כמה עולה לחם, טווח הפיספוס שלו יהיה נורא ואיום. לביבי אין ערכים של כסף בכלל. הוא לא חי את העולם של המחירים".
וינרוט סיפק עוד שברירי רכילות עסיסיים: ביבי קנה סיגרים, סיפר, "לכן כעסו עליו בבית - גם בגלל העישון, גם בגלל המחירים". ולחיזוק הפיקנטריה, בא סיפור נוסף: "תארי לך שידיד קרוב של המשפחה קנה לה משהו מתוך סט, ושרה אומרת לביבי: 'תראה אם אתה יכול לקבל גם את החלק השני של הסט', וביבי הרים טלפון".
מירוק המצפון במחנה חסידי נתניהו, השתוממו: הגם וינרוט במתנקשים? מה קרה לאיש החכם הזה, שירד לדיוטה הרכילותית התחתונה? האם המחלה פגעה בשיקול הדעת של המוח המבריק? ואולי מאחורי הראיון עומדת השאיפה למירוק המצפון, בתחושה שלא נותרו עוד ימים רבים לעשות זאת?
זמן קצר לאחר השידור ניתנה לכאורה תשובה לתהיות: בשמו של וינרוט נמסר כי "עשרות שעות של שיחותיו עם אילנה דיין, במשך ימים ארוכים של צילומים, נחתכו ונערכו באופן מגמתי על-מנת לנסות לפגוע בראש הממשלה
בנימין נתניהו וברעייתו, שלהם הוא רוחש הערכה עצומה וחיבה עמוקה". נו, באמת. שועל הראיונות הוותיק לא יודע שזו דרכה של העבודה הטלוויזיונית?! הרי תמים הוא בטח לא. אז מה בעצם קרה לו?
ככל שחולף הזמן משתכנעים מומחי משפט בימין כי וינרוט ביצע תרגיל מבריק ביח"צנות, לחילוץ נתניהו מתיק 1000, הלוא הוא תיק המתנות. כך למשל העריכה ד"ר לימור זר-גוטמן, ראשת המרכז לאתיקה בביה"ס למשפטים של המיכללה למינהל, בראיון ל'גלובס', כי יש פה מהלך מבריק של טקטיקת הגנה מתוחכמת של 'להקריב את המלכה' ולהציל את המלך. המשפטן אליקים העצני סבר, כי הראיון נועד לצייר את נתניהו כמי שאינו יודע כמה עולה חפיסת מסטיק, שקונה סיגרים ואינו יודע כמה שילם עבורם, ובמלים אחרות, אדם נקי כפיים ובר לבב שבאמת לא יודע להעריך מחירים, ובמלים אחרות: איש ישר שאמנם מקבל מתנות אבל ללא כוונה פלילית.
וינרוט עצמו נתן לכך ביטוי מרומז בראיון עצמו. כשסיפר על המתנות ששרה חיבבה, הוסיף נרגש: "סוֹ??? מה קרה? בתחום הפלילי, מה קרה, לעזאזל? אני לא מדבר על תחומים אחרים. מה קרה"?
אם נכונה הערכה זו, כי אז מסתבר שהפרקליט המלומד אכן נקט במהלך מתוחכם להצלת מרשו מסיפורי תיק 1000. היה שם בעצם מסר חד למשטרה, לפרקליטות, ליועהמ"ש ולביהמ"ש: אני, עורך הדין המלומד, הענקתי אור ירוק לנתניהו, כל אימת שעמד לקבל מתנה כלשהי. משהו בנוסח: בכל פעם שעמד לקבל מתנה, ביבי פנה אלי בשאלה אם מותר לו, ואני תמיד אישרתי, שכשמדובר במתנה מחבר, אין פה עניין פלילי.
אכן, על-פי הפסיקה המקובלת, אדם שעבר עבירה פלילית אחרי שהתייעץ עם משפטן בקיא בתחום, נהנה מהגנת תום לב, ולא ניתן להרשיעו. בינגו! מש"ל! (מה שרצינו להשיג).
האם זה מעיד על אמינותו של נתניהו? חס וחלילה. האיש הוא פזרן הבטחות שווא בלתי נלאה, שזמן רב לא נתפס במימוש הבטחה משמעותית. אבל זו כבר אופרה אחרת.
