"מחלת התאנה" של ברק

הצהרתו הלא מפתיעה של אהוד ברק כי הוא בשל יותר כל המשתוקקים לכהן כראש הממשלה מזכירה לי סיפור מעשה שהתרחש באחד המרכזים הרפואיים לבריאות הנפש. כידוע, כל אימת שאחד המאושפזים נפטר חייב המוסד הרפואי לדווח על האירוע. והנה לקראת סוף השנה האזרחית החלו להגיע למשרד הבריאות הודעות מרובות על פטירת מאושפזים כאשר סיבת המוות נרשמת כ"מחלת התאנה". כיוון שרופאי המשרד מומחים בתחומם ומעולם לא שמעו על המחלה הזו נשלח גדול המומחים לבדוק את העניין בשטח. בגן הפורח של המרכז ראה בין שאר העצים עץ תאנה עתיק ורם קומה. מנהל המרכז הרפואי קיבל את פני האורח באדיבות רבה, אך ביקש ממנו להמתין עד לקראת שקיעת החמה. לקראת הצהריים נפתחה הדלת הראשית וארבעה מאושפזים, במיטב בגדיהם, יצאו אל הגן והחלו לטפס על עץ התאנה. קרוב לצמרת התיישבו ולא עשו דבר. כעבור כשעה קם אחד המטופלים וקרא בקול גדול: "אני בשל" וקפץ בצלילה אל מותו . ברבע השעה לאחר מכן זינקו אל מותם גם האחרים כשהם משמיעים את הקריאה המוזרה. "עכשיו" אמר מנהל המוסד לרופא המבקר "אתה יודע מהי 'מחלת התאנה'. כאשר הפרי בשל הוא נושר אל הקרקע ומתנפץ. וכך מתפנה לנו מקום למאושפזים חדשים". עתה נחזור אל האיש הבשל. אהוד ברק, הקצין המעוטר ביותר בתולדות צה"ל, חייל רב עלילות ומעשי גבורה שחיסל רבים מאויבי ישראל כאשר ראה להם את הלבן בעיניים, היה מפקד צבאי מעולה. אבל בתור פוליטיקאי היה כישלון חרוץ. הצלחתו הגדולה ביותר כראש הממשלה הייתה כאשר פיזר את הכנסת והוביל את המדינה לבחירות שבהן כשל. קצרים ורעים היו ימי כהונת ממשלת ברק שכיהנה מ-6 ביולי 1999 ועד 7 במרץ 2001, כלומר: קצת יותר משנה ובכך השיג שיא היסטורי. היום, כאשר ברק "מוכר" לנו את סיפור בשלותו ובטרם נכרע על ברכינו ונתחנן בפניו שיואיל ברוב טובו לחזור ולהציל את המדינה, חשוב מאוד שהלוחם הזה ייתן לציבור הסברים מלאים על חלקו המכריע בפרשה שכמעט לא באה לידי ביטוי בתקשורת הישראלית, אך הסעירה את ארה"ב. זו הייתה פרשת החנינה שהעניק הנשיא ביל קלינטון, ביום האחרון לכהונתו בבית הלבן, למיליארדר האמריקני מרק ריץ', איש העסקים הבינלאומי וידידו של ברק, שרשויות הממשל בארה"ב הגדירו אותו בתואר הלא מכובד 'עבריין נמלט'. זה ועוד: הגנרל ברק סולק במהירות-שיא מתפקיד ראש הממשלה לא רק בגלל ש"לא היה ולעולם לא יהיה פוליטיקאי" כדברי מי שהיו חבריו הטובים במפלגת 'העבודה', וגם לא בגלל יהירותו ותחושת "אני ואפסי עוד" שהוא משדר לציבור ללא הרף בהתבטאויותיו הבלתי פוסקות בפול-ווליום. הוא המאיס את עצמו על הציבור כיוון שהתייחס אל המדינה ואל תושביה כאל מכשיר פוליטי שכל ייעודו לממש את מה שהוא, הגנרל ברק, החליט שטוב להם. ברק, 'האחד והיחיד בדורו' בעיני עצמו, החליט שהכי טוב לישראל שכמעט כל "השטחים הכבושים" יוחזרו לשליטת ממלכת הטרור; הגנרל ברק היה משוכנע שצריכה לקום מדינה פלשתינית על כל השטח שהיה מוכן להחזיר לידי ארגוני הטרור ושבירתה תהיה ירושלים. שהרי מה הם ירושלים והכותל המערבי בשביל ברק אם לא אוסף של נכסי נדל"ן עתיקי ימים; האסטרטג ברק היה מוכן לפרק ללא דיחוי את ההתנחלויות שממשלות ישראל, מכל גוני הקשת הפוליטית, העלו על "אדמת אבותינו"; וכדי להוסיף חטא על פשע היה גנרל ברק משוכנע ברמ"ח ושס"ה, כי טוב תעשה ישראל אם תעניק לערבים את "זכות השיבה". הוא ראה באפשרות החזרה הזו "זכות" של הערבים אך סירב להבין שהמשמעות של מימוש תביעה זו היא חורבן-ישראל. עכשיו מרגיש ברק שהוא "בשל" ומתאים להיות ראש הממשלה יותר מכל המתמודדים האחרים ואנחנו חייבים להיעתר לבקשה כי ברק הודיע שהוא "בשל". לטובת ישראל ושלמותה הנפשית עדיף שיישאר בזיכרון הקולקטיבי כתעתוע דמיון רע שחלף ואיננו עוד. עם זקן נוסח אריה דרעי או בלי זקן שכזה. העיקר - שלא יחזור.