להווה ידוע שאינני פתי המאמין לכל דבר. אומנם משחר נעורי הייתי אדם תמים ביסודו, אלא שנער הייתי גם זקנתי, כמו כל בני האדם החיים מלמדים, ואני... לומד.
ולאחרונה מתנהל מסע לביעור חמץ מקרבנו. נשים רבות, המקבלות ככל הנראה ביטחון אחת מרעותה, שוברות שתיקה ומספרות על הטרדות מיניות אותן חוו בעבר, לעתים מידיהם של אנשים מוכרים בציבור.
מה שנראה כמסע ציד ההולך וצובר תאוצה חושף פעם אחר פעם גברים המוכרים לציבור אשר על-פי הנטען על-ידי אותן נשים הטרידו אותן מינית. אינני רוצה להזדקק למימרה הנדושה "אין עשן בלא אש" אך הייתי רוצה להציע אבן בוחן להכרעה מי כאן דובר אמת - הנשים המלינות וחושפות - או הגברים המכחישים.
ברור שלא קלה החשיפה לגבר המטריד, בעיקר כאשר מעשיו הנטענים נחשפים בחלוף שנים ארוכות, מעמדו החברתי מבוסס והוא בעל משפחה אישה וילדים. אלא שלעתים, כמו במקרים כאלה, האמת חשובה יותר והאינטרס הציבורי בחשיפתה ובמניעת הטרדות נוספות בעתיד גובר על הזכות לפרטיות.
מתנהל אם כן, כמעיין המתגבר, מסע לחשיפת המטרידים. מובן שככל שהשמות מפורסמים יותר כך התהודה הציבורית גדולה יותר. בין האנשים נגדם הושמעו האשמות כאלה אמנה את טומי לפיד,
גבי גזית,
נתן זהבי וכעת גם
אהוד אולמרט.
לצבור רייטינג מדהים אך לא מפתיע כיצד מקצת האנשים האלה, דווקא אלה, זוכים למטריית הגנה תקשורתית. בעוד שכאשר נשמעו האשמות על ניצול נשים על-ידי
רחבעם זאבי (גנדי) הארץ רעשה וגעשה, הרי שכאשר השמות מתחלפים לכאלה מהמיליה ה"נכון" (אנשי שמאל ואנשי תקשורת), כי אז הכל על אש נמוכה, ידיעה קטנה, התייחסות מינורית נוספת וזהו...
אם כך, למי נאמין, תשאלו. לחושפות או למכחישים? אז ככה - כאשר אני שוקל את הדברים ובעיקר מתבונן באנשים, נטייתי המובהקת היא להאמין למתלוננות. אגב, גם להן לא קל - ראה מקרה
דנה וייס בה הטיחו שחשפה הטרדה כדי "לצבור רייטינג". או
הדס שטייף האמיצה נגדה טוען מי שנטען שהטריד, נתן זהבי, כי היא סובלת מ"תאוות פרסום חולנית".
על גבי גזית השפל בעיני כבר נכתבו מילים הרבה. מובן שלנוכח העדויות המצטברות של כמה וכמה נשים ביניהן אין קשר, שאאמין לטענות נגדו. נבחן כאן מואשם "טרי", מי שהיה ראש הממשלה אהוד אולמרט.
טוענת הדס שטייף כי לפני הרבה שנים הטריד אותה אולמרט מינית. הדס מתארת בקצרה את הנסיבות, מדווחת על תחושת הדחייה ומספרת שסיפרה בזמן אמת לרבים על המעשה. המטריד לכאורה, אהוד אולמרט מכחיש באופן גורף.
אינני מכיר את הגברת שטייף, אלא ממה שאני נחשף על אודותיה באמצעי התקשורת. אל אהוד אולמרט התוודענו כולנו לאורך שנים. מעשה הבגידה הפוליטי בארץ ישראל, הבגידה בבוחריו, נטישת הליכוד וחבירתו לדיקטטור שרון והתנהלות פלילית בעניינים שונים בשל חלקם הושלך אל מאחורי סורג ובריח. מלבד ההרשעות הואשם בעניינים נוספים מכולם נודף ריח לא סימפטי.
כוחות גדולים בין היתר הוזכרו מתנות של עטים יקרים מאוד אותם קיבל ממקורבים (בשווי מאות אלפי דולרים), סופר על ציורים שציירה אשתו אותם רכשו בעלי הון ומקורבים במחיר "שמן" על-פי רוב, ועוד ועוד... (אגב, ראו מה מעוללים לנתניהו בשל טענות פחותות ערך בהרבה...). בכל מקרה, אישיותו הבעייתית ואופיו העברייני כבר אינם צריכים הוכחה - בית הכלא יוכיח.
וכעת הטענה הזו אותה הוא מכחיש הכחשה גורפת, טענה על הטרדה מינית אותה הטריד את הגברת הדס שטייף. בהתחשב בשתי הפרסונות המעורבות, בחירתי הברורה היא להאמין לגברת שטייף. ובאם אכן נכוחים ונכונים דבריה, כי אז מגיע לה יישר כוח גדול. על התעוזה, על העקביות, על נכונותה להתמודד מול כוחות גדולים ומאיימים, על נכונותה להיחשף, על קריאתה למאבק בתופעה ועל נכונותה לתרום מעצמה ומחייה למאבק הזה.
ולאולמרט, גזית, זהבי ואחרים הייתי מציע את פתרון הקסם דלקמן: אם מעלילים עליכם, אם אכן לא היו דברים מעולם, אם הנכם כולכם כאחד בבחינת שה תמים ורבב אין בכם, אם הכל כך, התכבדו ועשו פעולה פשוטה בתכלית, המתבקשת מאליה ומחויבת המציאות לכאורה - תבעו תביעת דיבה את "מתלוננות הכזב" ה"מעלילות" עליכם דברים שלא היו מעולם, כדבריכם.
אני כותב את הדברים והרי לכם אם תרצו "הצעה רטורית" - ברור לי כשמש שאיש מן המכחישים נמרצות לא יפעלו משפטית כנגד ה"מעלילות". יסיק כל אחר ואחד מן הקוראים את המסקנה המתבקשת.
