אבי גבאי, אני היהודי מבקש להחזיר אותך לספר בראשית פרק י"ב, לפסוקים המתארים את
מצוקת הרעב של אבי האומה, אברהם אבינו, שנאלץ לעשות דרכו לאפריקה לשבור בה שבר. "ויהי רעב בארץ וירד אברהם מצרימה לגור שם, כי כבד הרעב בארץ".
מצוקת הרעב מפגישה אותנו בתקופת השופטים עם אזרחים מבית לחם יהודה, שנאלצו לנטוש את מכורתם ולתור אחרי אסמי בר בארץ זרה - בארץ מואב בעבר הירדן המזרחי. הם עשו מה שעשו אבות האומה שמפאת הרעב בארץ כנען ירדו - הסתננו לאפריקה - למצרימה.
בנתיבי הרעב מכנען לאפריקה הלכו אברהם אבינו ובני משפחתו, ניניו - בני יעקב - כי כבד היה הרעב בארץ כנען. בשמות כ"ב 20-23 אנחנו קוראים "כִּי גֵּרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם", על הפסוק הזה נדרשו רבותינו בבא מציעא נט, ע"ב, בציינם, שבשלושים וששה מקומות הזהירה התורה על הגר.
אין מצווה אחרת בתורה, לא מצוות אלוהים, לא השבת, לא מאכלות אסורים, לא עבודה זרה, שמופיעה וחוזרת במספר רב של פעמים, כמו מצוות הגר. בתקופת המקרא בנתיבי הרעב מישראל לאפריקה הלכו פליטי רעב וצמא, שנאלצו לתור אחרי הלחם, לנדוד לגנוב גבולות ואפילו לשקר לשוטרי הגבולות בארץ הנוכרייה מעבר לירדן מצאו פליטי הרעב הישראלים גילויי אחווה אנושית בקרב בני הארץ הקולטת כלפי התרים אחר הלחם מישראל. בת ארץ מואב סועדת ותומכת בפליטת רעב ישראלית, שמתמודדת עם רעב ועם שכול.
חברה, שמחוקקיה משתלחים כלפי פליטי רעב כאל סרטן, זקוקה לתיקון. זקוקה להפנמה, שעד יעבור זעם הרעב והאימה חובתנו להעניק בית חם ל-60.000 פליטי רעב וחרב החיים בתוכנו. ננהג בהם - באותו חום - שנהגו אזרחי מואב, כלפי הורי מחלון וכיליון, פליטי הרעב מארץ יהודה השחונה.
אבי גבאי, אתה שהחלטת שהמחנה הציוני יתמוך בגירוש מבקשי המקלט בישראל, חזור אל ספר הספרים שלנו. אבי גבאי אנחנו זקוקים לתיקון גדול, לא די לעטוף במלל את שמות כ"ב, לא די לעטוף בטקס רליגיוזי את מגילת רות, אלא חובה עלינו לתת במילים רוח חיים. לתת להן תוקף חי ונושם בחיינו בארץ הזו. שַׁחֲרִית שֶׁל פַּחַד הֶחְלִיקָה פֹּה עַל פָּנָיו שֶׁל אַבְרָהָם
כְּשֶׁיָּרַד מִצְרַיְמָה דֶּרֶך הַמִּדְבָּר
כִּי כָּבֵד הָיָה הָרַעַב בְּאֶרֶץ כְּנַעַן.
שַׁחֲרִית שֶׁל פַּחַד הֶחְלִיקָה עַל פְּנֵיהֶם שֶׁל בְּנֵי יַעֲקֹב
כְּשֶׁיָּרְדוּ מִצְרַיְמָה דֶּרֶך הַמִּדְבָּר
לִשְׁבּוֹר שֶׁבֶר לִחְיוֹת וְלֹא לָמוּת.
שַׁחֲרִית שֶׁל פַּחַד הֶחְלִיקָה שָׁם עַל פְּנֵי אִישׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה
כְּשֶׁיָּרַד לָגוּר בִּשְׁדֵי מוֹאָב
עֵת הָיָה רַעַב בָּאָרֶץ.
מִלִּים דּוֹמְעוֹת מֵהַר סִינַי כּוֹאֲבוֹת
עַד הַיּוֹם שַׁחֲרִית שֶׁל פַּחַד נָסָה מֵרַעַב,
הוֹלֶכֶת בִּנְתִיבֵי הַלֶּחֶם
לִשְׁבּוֹר שֶׁבֶר בְּאֶרֶץ לֹא לָה.
וּבְתוֹכֵנוּ נוֹהֲמִים כְּמֻכֵּי יָרֵחַ אֶל מוּל
שַׁחֲרִית שֶׁל פַּחַד הַמַּחֲלִיקָה עַל פְּנֵי
בָּנִים חוֹרְגִים לֶאֱלוֹהִים וּלְאָדָם מִיַּבֶּשֶׁת שְׁחוֹרָה
נָסִים מֵעֲרָבָה אוֹרֶבֶת וּמֵרָקִיעַ קָרוּעַ
לִשְׁבּוֹר שֶׁבֶר.
עַד יַעֲבוֹר זַעַם הָרַעַב בְּנֵי הַיַּבֶּשֶׁת הַשְּׁחוֹרָה הֵם לִי
כְּאַבְרָהָם שֶׁיָּרַד מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּי כָּבֵד הָרַעַב בְּאֶרֶץ כְּנַעַן
כִּבְנֵי יַעֲקֹב הַבָּאִים לִשְׁבּוֹר שֶׁבֶר בְּתוֹך הַבָּאִים מִצְרַיְמָה
כְּאִישׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה שֶׁיָרַד לָגוּר בִּשְׁדֵי מוֹאָב.
עַד יַעֲבוֹר זַעַם הָרַעַב, הָאֵימָה וְהַמִּלְחָמָה.
השיר נכתב במדרשת שדה בוקר. באחד מימי שירה במדבר עמדתי מעל המצוק ליד קבר בן-גוריון בשעת בוקר מוקדמת. עם השחר העולה על המדבר התכתבתי עם ספר בראשית פרק י"ב: "וַיִּסַּע אַבְרָם הָלֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה. וַיְהִי רַעַב בָּאָרֶץ, וַיֵּרֵד אַבְרָם מִצְרָיְמָה לָגוּר שָׁם, כִּי כָּבֵד הָרַעַב בָּאָרֶץ."
