כסף אינו רק שטר נייר שעליו מודפס דיוקנו של מנהיג לאומי שנקרא לישיבה של מעלה וגם לא רק פיסת מתכת עגולה שעליה מוטבע סמל המייצג אירוע מתולדות העם שהנפיק את המטבע. כסף הוא התגלמות הכוח המניע את גלגלי העולם. כסף סולל כבישים ומסילות ברזל, כורה מנהרות בהרים, קונה צוללות ומטוסי-קרב, מאכיל פיות רעבים, מביא רפואה לחולים ומה לא. בקיצור: הממון הוא המניע את כלכלת מדינות העולם, הוא המנוע של הקיום האנושי.
כל אדם יודע כי לכסף יש מחיר וכי כסף עולה כסף. אם, למשל, דרושה לך משכנתה לרכישת דירה ישמח בנק המשכנתאות להעמיד אותה לרשותך, בתנאי שתשלם "משהו" בעבור השימוש בכסף שקיבלת. ל"משהו" הזה קוראים ריבית המייצגת את מחיר הכסף. כל מי שנזקק לממון לרכישת דירה יודע שהמקור ממנו ניתן להשיג את הכסף הוא הבנק למשכנתאות, אך רק מעטים בציבור הרחב יודעים מניין משיג הבנק את הכסף הרב הנדרש לפעילותו העסקית. אחד המקורות החשובים ביותר לפעילות העסקית הוא "הבנק הגדול מכולם" - מאגר הכסף הבלתי נדלה המצוי בקרנות הפנסיה. מאגר זה תופח באורח קבע מדי חודש בחודשו, באמצעות התשלומים שמעבירים העובדים והמעבידים כדי להבטיח את הקיום העתידי.
שיטת "העבודה" של הכסף היא כזו: קרן הפנסיה מעמידה לרשות הבנק את הכסף בריבית קבועה ומובטחת למשך שנים, נמוכה יחסית, ואילו הבנק "מוכר" את הכסף לציבור מבקשי המשכנתאות, בריבית יותר גבוהה. מפער הריביות האלה הבנק מתקיים ואף מרוויח.
עד תחילת תהליך קריסתן של קרנות הפנסיה ההסתדרותיות הייתה השליטה על 86% מהכסף הרב והטוב הזה בידי ההסתדרות. 14% הנותרים היו בידי קרנות פנסיה פרטיות שרובן נשלטו בידי חברות הביטוח. במשך שנים רבות הובטחה השמירה על ערכו הריאלי של הכסף הכבד הזה, לטובת העמיתים המבוטחים, באמצעות אגרות חוב "מיועדות" שהנפיקה הממשלה, בריבית מועדפת ומובטחת מראש, ללא כל סיכון.
הרפורמה בקרנות הפנסיה שהונהגה בארץ לפני שנים הפכה את הקערה על פיה והיא פתחה פתח לתקווה ששוק ההון הפנסיוני הענק הזה, יוכל להתחיל לעבוד כמו במתוקנות שבעולם המערבי, כגורם עסקי המניע את גלגלי הכלכלה והצמיחה, בתנופה הרבה יותר גדולה אפילו מזו שמייצרים הבנקים. מזה שנים אחדות אנחנו מעניינים את העולם גם בתחום הזה. לדוגמא: קרן "הרמס" המנהלת השקעות בעבור קרנות הפנסיה המובילות בבריטניה, רכשה חבילה מניות של חברות ישראליות בהיקף של עשרות מיליוני שקלים. והיא לא היחידה.
בריטניה לא המציאה את השיטה. היא פועלת הרבה מאוד שנים בכל רחבי העולם המערבי שבו קיימות קרנות פנסיה המחפשות נתיבי השקעה כדי להגדיל ככל האפשר את התשואה על ההון הצבור בידיהן. הכסף הזה פועל בעבור המבוטחים הפנסיוניים בשתי שיטות. האחת: קרן הפנסיה שוכרת את שירותיו הטובים של "בית השקעות" שהוכיח את יכולתו על פני שנים, ובית השקעות זה מנהל את הכסף בעבור הקרן. המשך העסקתו של בית ההשקעות מותנה בגובה התשואה על ההון שהוא מצליח לייצר. ככל שתאמיר התשואה כך יגדלו סיכויי "מנהל הכסף" להמשיך ולהיות מועסק על-ידי קרן הפנסיה. השנייה: קרן הפנסיה עצמה מקימה "ועדת השקעות" שבה משתתפים מיטב המוחות הכלכליים/עסקיים וזו מחליטה היכן ובאילו תנאים יושקע הכסף כדי ש"יעשה את העבודה" בדרך הטובה ביותר. בעקבות החלטות מן הסוג הזה מושקע הכסף בכל שוק בעולם שבו הוא יכול להרוויח היטב. כמו בשוק הישראלי, למשל, כפי שעשתה קרן "הרמס", על-פי מיטב שיקוליה העסקיים.
גם בישראל מתחילה שיטת הפעולה הזו להתפתח. המקום הראשון שבו היא פועלת הוא בקרן המנהלת את כספי הפנסיה של עובדי חברת החשמל שהאחריות עליהם עברה לפני שנים אחדות מידי הממשלה (במסגרת הפנסיה התקציבית) לידי חברת החשמל (במסגרת פנסיה צוברת). עם פרסום המכרז לניהול הכספים האלה שהיקפם מגיע כיום ליותר מ-30 מיליארד ש"ח, הסתבר כי הדרישה העיקרית לפיה יבחר הזוכה תהיה: איזו תשואה תוכל להבטיח החברה המנהלת את הכסף ומי יהיו המומחים שיישבו בוועדת ההשקעות כדי שניתן יהיה להבטיח את התשואה הגבוהה ביותר למשך שנים.
בשיטת זו של הפעלת הכסף קיים סיכון שהערכות המומחים לא יתממשו. כדי למזער את החשש, מאחר שמדובר בכספי פנסיה של מיליוני מבוטחים, מעניקות ממשלות רבות בעולם המערבי הגנת-מינימום למקרה שהתשואה המושגת לכספי קרן הפנסיה תהיה נמוכה מדי. כך גם קורה בישראל עם כניסתה לתוקף של הרפורמה בביטוח הפנסיוני. הגנה זו תיראה כך: האוצר התחייב להנפיק לקרנות הפנסיה החדשות והישנות אג"ח בתשואה של 4.85% לגבי 30% מהכספים המושקעים. את יתרת ההשקעות יחלקו הקרנות באופן הבא: 50% באג"ח ממשלתיות, 13% בהלוואות ופיקדונות ברמת סיכון נמוכה ו-7% בהשקעות "חופשיות" כמו הבורסה, למשל. ההערכה הכלכלית מראה כי במגוון הגנות כזה יוכלו הקרנות לקבל, באמצעות אג"ח ממשלתיות ופרטיות, תשואה שנתית בשיעור מינימום של 4%.
כאשר יתפוגג הערפל וחוקי המשחק החדשים יוטמעו בשוק הפנסיוני בישראל, נתחיל לראות איך המיליארדים הרבים שנצברו בקרנות עושים את העבודה בדרך הטובה ביותר. הכסף הזה יהפוך, קרוב לוודאי, לבנק ההשקעות הסולידיות הגדול ביותר של המדינה. הוא יאיץ את פעילות המערכת הכלכלית הישראלית; הכסף הגדול והטוב הזה ייצר במשך השנים רבבות מקומות עבודה חדשים; הוא יביא לגידול בהכנסות המדינה ממסים הנובעים מפעילות כלכלית מואצת ויאפשר לה להעניק יותר לנזקקים ולעניים; הוא יציב את ישראל במעמד שווה למתוקנות שבמדינות העולם היודעות כיצד לדאוג לכך שהכסף יעבוד ולא רק ישמר באפס מעשה בכספות שמורות היטב; הוא יביא לעליה ברמת החיים ולתקוות-אמת חדשה לכל אלה אשר בכורח נסיבות הקיום הקשות - ביטחוניות וכלכליות - התחילו מזה שנים אחדות, בעיקר נוכח ההמראה במחירי הדיור, להטיל ספק באשר לעתידה הכלכלי של המדינה ושל עמה למוד הסבל.
