מעטים מאוד שמעו את השמות בילי-בוב ג'וניור, מייקל קרול, אוולין אדמס, דניס רוסי, ג'ק וויטקר, ווילי הארט, אברהם שייקספיר ואת סיפור חייהם ההפכפך. המכנה המשותף של הגיבורים הללו שכולם זכו במיליוני דולרים בזכיות והגרלות, אבל סופם היה מר ואכזר, החל מגירושין, התמכרות לסמים, זנות, הימורים, ועד התאבדויות ורצח. ווילי הארט, כמשל, זכה ב-3.1 מיליון דולר ותוך שנתיים התגרש, איבד את ילדיו, הואשם בניסיון לרצח, התדרדר לסמים קשים ושילם סכומי עתק לעורכי דינו במשפט גירושין מתוקשר. זה לא שמישהו מאיתנו היה מתנגד לזכייה כזו על-אף סיפורי הזוועות אבל כנראה שחכמינו צדקו באמרם "מרבה נכסים - מרבה דאגה".
אך מה לזה ואלינו? הלא זה מכבר נתבשרנו, כי מתחילת השנה חולקו דיבידנדים בהיקף כולל של למעלה מ-40 מיליארד שקל. מדובר בסכום בלי נתפס שהביא לחלק נכבד מעודפי גביית המיסים לשנת 2017 בסך של למעלה מ-17 מיליארד שקל. הגידול העצום בחלוקת הדיבידנדים נבע מהוראת שעה שפגה בסוף חודש ספטמבר, לפיה בעלי השליטה בחברות הארנק יכלו למשוך דיבידנדים מהחברות במיסוי מופחת של 25% לעומת המיסוי הרגיל העומד על 33%. סכומי הדיבידנד שחולקו הועברו בחלקן לחשבונותיהם הפרטיים של בעלי השליטה בחברות, חלקם שימש לסגירת חובות עבר של בעלי השליטה לחברות שלהם (משיכות יתר) וחלקם ניצלו את ההטבה באופן של תשלום המס המופחת ויצרו חוב של החברה כלפיהם.
לא מעט טענות נשמעו נגד מקבלי ההחלטות על החקיקה הזו, בין השאר, הפספוס העצום בתחזיות הגבייה שצפו לכתחילה עשירית בלבד מהסכומים שחולקו בפועל ועל כך שמדובר בהטבה לעשירונים העליונים בלבד בבחינת "כסף בא לכסף". ומן העבר השני, המצדדים בתוכנית ציינו, כי ללא הוראת השעה הכספים היו ממשיכים להיות כלואים בחברות והמדינה הייתה נאלצת לקיים דיונים משפטיים ארוכים ומתישים שבסופם לא בטוח שהאוצר היה "נפגש" עם סכומי מס דומים.
בין כך ובין כך, בשורה התחתונה נותרה ועומדת השאלה מה לעשות עם כל "הטוב" הזה, וכיצד לא נגיע למצב שבו עודפי גביית המיסים ירדו לטמיון בגלל לחצים פוליטיים, לקידום מטרות פוליטיות או לדילים קואליציוניים כאלה ואחרים, אלא למטרות ראויות וחשובות באמת.
מבין האפשרויות הבלתי מוגבלות ניתן למנות את רצון נגידת בנק ישראל להורדת החוב הממשלתי מחד-גיסא, כשמנגד נשמעת כמו תמיד הקלישאה הרגילה של משרד הביטחון להגדלת תקציבי הביטחון לאור האיומים האסטרטגיים ההולכים וגוברים. מנגד, שר האוצר מדבר על הורדת מיסים למעמד הביניים, הורדת מס החברות על-מנת שישראל תמשיך להיות פלטפורמת מס אטרקטיבית נוכח רפורמת המיסים האמריקנית הצפויה, הורדת מכסים מיותרים, וכן עידוד התעשיה בישראל במסגרת תוכנית "נטו לתעשיה" שמדשדשת מזה מספר חודשים. מטרות נעלות לא פחותות הן ההסדרה המחויבת מציאות של פצצת הזמן שנקראת ביטוחי הסיעוד בישראל, שאולי הפתרון יימצא במסגרת חקיקת חוק ביטוח סיעוד ממלכתי בדומה למעמד הבריאות בישראל, הסדרת בעיית הנכים ועוד כהנה וכהנה מטרות קדושות וחשובות.
אז לפני שמקבלי ההחלטות מחליטים לאן יופנו עודפי הגבייה, ושלא נגמור חלילה כמו אחד מהזוכים המאושרים שהוזכרו בראשית הדברים, נדרשים צוותי חשיבה נטולי אינטרסים, ערכיים ורציונליים והכל בבחינת - "סוף מעשה במחשבה תחילה".
