הפצת תמונתו של נשיא המדינה כשהוא עוטה כפייה נועדה לפגוע בו ולהשחיר את דמותו. אולי זה מותר לפי כללי
חופש הביטוי, אבל אין בכך ביטוי ראוי ו/או אמנותי, ומוטב שמעשים כאלה לא ייראו במקומותינו, לא רק כאשר מדובר בנשיא ריבלין או בראש ה
ממשלה המנוח רבין, אלא גם כאשר מדובר בראש הממשלה המכהן נתניהו.
יש המגנים הסתה באשר היא, קל וחומר הסתה שעלולה להביא להתרת דם ולרצח. יש אחרים אשר מגנים הסתה כזו, אלא אם כן היא מכוונת כלפי ראש הממשלה המכהן,
בנימין נתניהו. יש בישראל מחנה אנטי-דמוקרטי, שדרכו המדינית כשלה, ושנאתו לנתניהו מעבירה אותו על דעתו, עד שכל האמצעים כשרים בעיניו להשגת מטרת-העל המקודשת בעיניו, הפלת נתניהו. מפלגת השמאל/תקשורת אשר נכשלה בקלפי, ואינה מקבלת את תוצאות הבחירות, מנסה להפיל את ראש הממשלה באמצעות מסע צלב תקשורתי ומשפטי מצד אחד, ובאמצעות העלמת עין מהסתה שעלולה להביא להתרת דם ולרצח.
אין כל הבדל בין דברי ההסתה שהוטחו כלפי הנשיא ריבלין או הרמטכ"ל רב-אלוף
גדי איזנקוט, לבין פעלולי ההסתה המוטחים חדשים לבקרים כלפי ראש הממשלה בנימין נתניהו, למעט הבדל אחד: כאשר מדובר במי שמפלגת השמאל/תקשורת אינה חפצה ביקרו, ההסתה מותרת, רצויה, "אמנותית" וכלולה בגבולות חופש הביטוי, גם כאשר היא ביטוי לחופש השיסוי.
אין כל הבדל בין הצגת הנשיא ריבלין בכפייה לבין ההסתה והתרת דמו של ראש הממשלה נתניהו. למי ששכח, סטודנטית ל"אמנות" נוסח בצלאל ציירה לפני כשנה כרזה "אמנותית" המראה חבל תלייה על-רקע פניו של ראש הממשלה נתניהו. כל הרואה את הכרזה מבין את ההסתה הגלומה בה ואת התרת דמו של ראש הממשלה. אבל, יש ראש ממשלה ויש ראש ממשלה, יש ראש ממשלה ("אתרוג") שאסור למתוח עליו ביקורת ויש ראש ממשלה שמותר להסית נגדו ולהתיר את דמו, כי הוא איננו יקיר מפלגת השמאל/תקשורת. על כן הסתה נגדו נכללת במסגרת חופש הביטוי והיצירה, ומי שמתקומם לנוכח הכרזה המסוכנת מוקע כמי שמנסה לסתום פיות ולפגוע בחופש היצירה ה"אמנותי".
דוגמה אחרת: "אמן" רודף כותרות הציב לא מכבר פסל של ראש הממשלה נתניהו בכיכר רבין, היא כיכר מלכי ישראל, למרגלות בניין עיריית תל אביב. עיצוב הפסל על-ידי ה"אמן" נועד לעורר סלידה מן הדמות הדומה לדיקטטורים שנואים במדינות בלתי דמוקרטיות. עיצוב הדמות נועד לעודד פגיעה גופנית בה. ואמנם, כעבור כמה שעות היה מי שהפיל את פסלו של ראש הממשלה. שוב אותו מסר: יש ראש ממשלה שאסור למתוח עליו ביקורת ויש ראש ממשלה שמותר להסית נגדו ולהתיר את דמו, כי הוא איננו יקיר מפלגת השמאל/תקשורת. על כן הסתה נגדו נכללת במסגרת חופש הביטוי והיצירה, ומי שמתקומם לנוכח הפסל המגמתי מוקע כמי שמנסה לפגוע בחופש היצירה ה"אמנותי".
ועוד דוגמא: אל להם ל"מנהיגים" של השמאל לרחוץ בניקיון כפיהם, כאילו אינם קורצים ל"אמנים" המסיתים, העושים את האמנות פלסתר. כאשר אותם "מנהיגים" ניצבים מדי שנה על המרפסת בכיכר בתל אביב ומסיתים נגד מי שעמדו על המרפסת בכיכר בירושלים, כל מה שהם רוצים לומר הוא שנתניהו דומה לרודן מוסוליני, ובמלים אחרות: דמו מותר, וסופו יהיה כסופו של הרודן הידוע לשמצה. אל יתפלאו אותם "מנהיגים" אם יקום עשב שוטה מן המחנה שלהם, יפעל ברוח הדברים המושמעים על-ידי האדמו"רים "אנשי הרוח" של המחנה שלהם, ויעשה מעשה. אדמו"רים אלה אינם שונים עקרונית מ"הרבנים" שנתנו השראה ל
יגאל עמיר. אפילו הסופר א"ב יהושע, שהביע לאחרונה הרהורי כפירה, שאינם עולים בקנה אחד עם תורת השמאל הגזעני של דת "השלום" החזירי, כבר זכה לקיתון של צוננים. בינתיים מסתפקים אותם "אמנים" ואותם ארגוני "שלום" ו"זכויות אדם" - כל עוד אין מדובר ביהודים - במלים בלבד ובכלי ביטוי "אמנותיים" מזוויעים. רק בינתיים! ראו הוזהרנו!.
