משרד החינוך הציב לעצמו שורה של אתגרי-לימוד יומרניים למדי, שנועדו מעצם טבעם לשפר לאין ערוך את הישגיהם של התלמידים, תוך שימת דגש מיוחד על עידודם של לימודי 5 יחידות-מתמטיקה ועל ליטושה של השפה האנגלית המדוברת.
אלא שעם זאת שכח המשרד, משום מה, את יעדו העיקרי - לחנך! התוצאות שבשטח מורות רק על כשל בכל הקשור למשימה הפדגוגית הזו שמוטלת עליו. התופעה של מורים המוכים בידי תלמידיהם הפכה ליותר ויותר שגרתית, והיא לובשת ממש ממדים של מכת-מדינה.
הדברים הגיעו עד לידי כך שמורים פשוט חוששים להיכנס לכיתותיהם, פן יטעמו את נחם-זרועם של תלמידיהם המופקדים בידיהם. ואם לא די בכך, הרי שהם גם מתייראים מלהתלונן על הנעשה בהם, שמא ייפגעו גם על-ידי הוריהם של אותם סוררים ומורים, העלולים להצטרך למכים בחדווה, בתירוץ הנואל. שהם "מתנכלים" לילדיהם.
להתנער מסתבר בתוך כך שגם הנהלות בתי הספר נותנות, לא אחת, יד למעל הזה, כאשר הן נמנעות במכוון מליידע על כך את "החלונות הגבוהים" שבמשרד החינוך על מה שמתרחש בין כותליהן, שמא יוציא הדבר שם רע לבית הספר שלהן.
הגיעה, לפיכך, העת שמשרד החינוך יתנער סוף-סוף מן השאננות הפוקדת אותו, ולפני שהוא מוצא לנחוץ לעודד הישגיות לימודית בקרב ציבור התלמידים - עליו לשים קץ לטרור המופעל על-ידיהם בין כותלי בית הספר כנגד מוריהם.
וכדי להוציא את המשימה אל הפועל - ייטיב משרד החינוך לעשות אם יעסיק לשם כך פדגוגים, האמונים כמובן על חינוך לשמו. שהרי קודם חינוך - רק אחר כך לימוד, כפי שחז"ל כבר קבעו בשעתם: "דרך ארץ קדמה לתורה".
