פרשת ויצא יעקב. ליצמן ירד מהעץ פצוע. אחד משרי הבריאות הטובים שהיו על-פי דעת הקהל הישראלית. ומצד שני מישהו מהמפלגות החרדיות צריך מהר לסתום את החור שנוצר בספינה לפני שכולם יטבעו ובים מחכה להם לפיד.
חוטובלי כקודמה
דני דנון, הולכת ראש בראש נגד דעת המיינסרים הישראלי. וכמו אז גם פה לא ברור מה חוטובלי רוצה להשיג ולאיזה קהל היא מכוונת. מה גם שאם ישראל בדרך יציאה מאונסקו, התפקיד היחיד שכרגע פנוי הוא שגרירת ישראל במצרים. העמדה שלה צריכה להישמע רק מה לעשות שבפוליטיקה אחד הדברים החשובים הוא טיימינג. ובשבוע שנתניהו צריך להפסיק את עבודות הרכבת בשבת הוא חייב לפצות על כך. מה שנקרא האישה הלא נכונה בזמן הלא נכון.
הברית של אפי נווה ושקד למינוי שופטים גורמת לשוק בציבוריות הישראלית. כאילו שלפני עשור הדבר לא עבד בדיוק כך, בנשיאות השופט
אהרן ברק. הגיוון גם אז לא היה, רק שאז הרוח הייתה ליברלית ולכיוון שמאל. לכן למה שמישהו ישאל שאלות.
והפעם בפינה השבועית מה הדעה הפוליטת של לפיד היום: אז לאחר שהציג את עצמו כחילוני אנטי דת וחזר בתשובה והחליט שרק השחיתויות מעניינות אותו והוא לא יעסוק בחוק הגיוס, לפיד עושה קאמבק מטורף לחילוני שהיה, ובראיון בדקל סגל חוזר על נאומו כשר אוצר (נגמרו הימים שליצמן מכתיב מה לעשות). מישהו צריך להזכיר ללפיד שעד שלא ישנו את שיטת הבחירות, לבחירה ישירה לפיד עדיין צריך קואליציה, וגם שלושים מנדטים לא יספיקו לו בלי החרדים. בטח אם הוא רוצה ממשלה שתחזיק יותר ממקלחת קצרה.
