כאשר ראש ה
ממשלה בנימין נתניהו מתייחס למהותה של מדינת ישראל הוא חוזר ומדגיש כי המדובר במדינה יהודית ודמוקרטית. בגישתו העקרונית הוא צודק, אבל בהגדרת אופיה היהודי של המדינה הוא שוגה כיוון שתהום עמוקה, שאיננה ניתנת לגישור, מפרידה בינו לבין תפיסת עולמו של המיעוט החרדי-פנאטי שבלעדי קולו ביום הבוחר, אין אפשרות להרכיב ממשלה יציבה. ואם יש מי שחושבים כי שמירת השבת היא כמעט בבחינת "ייהרג ובל יעבור" הוא חי בטעות כפולה ומכופלת, כיוון שכבר עתה ממתינים האדמו"רים הקיצוניים, כמו הרבי מגור למשל, ומכינים את הצעד הבא בהפיכת חוקי התורה לעמוד האש ההולך לפני המחנה ולהפיכת ישראל ל"מדינת הלכה".
כדי להבין לקראת מה כולנו צועדים ראוי להבהיר את המונח באופן שיובן הקשר בין יהדות למדינה בישראל, הקשר הקובע כי המדינה כפופה להלכה היהודית והיא עמוד השדרה הבלתי נפרד מספר החוקים שלה.
המושג "מדינת הלכה" משמש גם בחצרות מנהיגי דת ימין-רדיקלי, המאמינים בסיסמה "ארץ ישראל לעם ישראל על-פי תורת ישראל". לעומת זאת בציבור הדתי-לאומי ישנם כאלה הטוענים ששאיפתם להקים "מדינה יהודית אמתית". עם זאת, רבים בציבור הדתי-לאומי טוענים, בינתיים, שכל עוד קיים רוב חילוני השאלה אינה מעשית, אבל בשעה שכוחם הפוליטי של החרדים הולך ועולה, אם באיומים אלימים כמו החרדים-הירושלמים של הרב אוירבך, המתעמתים השכם והערב עם שלטון החוק, אם בלחצים בממשלה ובכנסת, הם מאמינים כי לא ירחק היום וכוחם המצטבר יאפשר להם לממש את המהפכה הדתית שהיא משאת נפשם.
לכל התאוריות האלה יש משמעות מעשית. בבוא היום המיוחל שבו חוקי התורה יהיו חוק המדינה, לא יהיה עוד צורך בבית המשפט העליון ובמקומו יופעל בית הדין הגדול בראשות רבנים נכבדים, ורק הוא יוסמך לקבוע מהו "פיקוח נפש"; יום השבת יוכרז כיום קדוש שאסור באיסור חמור לעבוד בו; משחקי כדורגל לא יוכלו להתקיים בשבת, והשעשוע המיותר הזה יהיה אפשרי רק ביום חול; שידורי טלוויזיה לא יתקיימו החל ממועד כניסת השבת ביום שישי ועד צאת השבת; כל חוקי העזר העירוניים המאפשרים מסחר בשבת יבוטלו וימחקו מספר החוקים; בחג ומועד, כולל שבת, תיחסם הגישה לרשת האינטרנט ותצוגות עירום ופורנוגרפיה יהיו איסור גמור שהוא בבחינת "מוקצה מחמת מיאוס"; נשים לא יוכלו לשיר בפני גברים ובוודאי ייאסר עליהן לשרת יחד עם גברים ביחידות צה"ל ובכל פורום משותף אחר; בתי עלמין מיוחדים יוקצו בעבור מאות אלפים שעלו לפני שנים מבריה"מ ויהדותם מוטלת בספק; ועוד היד החרדית תהיה נטויה.
בנוסף לכל הגזירות האלה שיחזירו את אורחות חיינו לאחור עד לימי יציאת מצרים, קיים עוד תחום אחד שבו ממתינה לנו מהפכה שמטרתה תהיה לקיים את ההבטחה האלוהית "וארבה את זרעך כחול אשר על שפת הים". ולתחום הזה קוראים "יחסי אישות" או בלשון חז"ל: "תשמישי מיטה". או בעגת הדיבור "יחסי מין". בהלכה קיים פירוט לגבי האופן שבו יש לקיים יחסי אישות, כולל התייחסות למקום, לתדירות, לעיתוי, וכן לדיבור, למחשבה ולכוונה בשעת קיום היחסים. הנה מספר דוגמאות למה שנחויב לעשות, כאשר חוקי ההלכה יחולו עלינו.
איש ואישה נשואים מחויבים זה לזה לקיום יחסי אישות, פרט לזמן הנידה. לתדירות חובת היחסים מוצגות לנו דוגמאות הקובעות פרקי זמן של בין אחת ליום ועד אחת לחצי שנה. מחויבותו של הבעל לקיום היחסים מכונה "מצוות עונה", אך לפי הפסיקה די בכוונתו לשמח את אשתו באמצעות יחסי המין כדי להפוך אותם לדבר מצווה. והמצווה הזו היא להגדיל את מספר בני ישראל כדי שיוכלו לשלוט במדינה וגם בתושביה החילונים, אם עוד ירצו להתגורר בארץ הקודש או שירדו למדינות הים ויתבוללו בין הגויים.
חוקי האישות הברורים האלה מזכירים לי מעשה שהיה בחסיד שבא לשאול בעצתו של הרב.
"רבי" אמר החסיד במבוכה רבה "אשתי מפזרת רגליה לבריות. מה עלי לעשות?".
הרב החכם שאל בעדינות יתרה: "כמה פעמים בשבוע אתה משמש את אשתך?"
"כל ימות השבוע אני טרוד בענייני פרנסה" התוודה החסיד "ועל כן אני משמש את אשתי פעם בשבוע, בשבת".
חייך הרב אך השיב ברצינות: "עשה שבתך חול ולא תזדקק אשתך לבריות".
אם אומנם יתממש חזון האימים הזה ניתן יהיה לומר בכאב לב רב, כי אם ההלכה תשלוט באורחות חיינו יהיה זה אובדן של מדינת ישראל, שנולדה ממש בנס היסטורי חד-פעמי.
