קופצות טרמפ לא סוד הוא שביהדות כל הטרדת נשים מאז וּמתמיד היא נורמה אסורה מכל וכל. לשם כך נקבעו הלכות מיוחדות כאיסור נגיעה, שמירת עיניים, ואיך לא, איסור ייחוד שני המינים בחדר סגור. לעומת זאת, בחברה החילונית השתנו הנורמות בנושא ההטרדות, וּמה שהיה מותר פעם, אסור היום. הנורמות הוחמרו הן בתחום המילולי והן בתחום הפיזי.
אי לכך, מעֵבר להצפת הנושא במסגרת הקמפיין 'מי טו', שללא ספק גורמת לזילוּת הנושא בתודעה הציבורית, דומה שמהזווית החילונית אין זה הוגן לנצל את הנורמות המחמירות הקיימות כיום בנושא, כדי לקפוץ עליהן טרמפ למטרות שיימינג של הטרדות 'נורמטיביות' שהיו בעבר, החוֹצות שניים או שלושה עשורים לאחור. בוודאי שלא נכון לפעול כך לגבי מתים, שאינם יכולים להגיב (וגנדי כמשל). כך נוצרה מציאוּת שכמעט כל נבחרת כוכבי השחקנים והשדרנים על ספסל הנאשמים.
עם זאת, ראוי שחוק איסור ההטרדות יפורסם בהבלטה בכל מקומות העבודה והמועדונים, למען ייראו ויֵראו ללא תירוצים. וּבא לציון גואל.
כ"ט בנובמבר? לידיעתכם, מתי הכריז האו"ם על הקמת מדינת ישראל? זה קרה בי"ז בכסלו תש"ח, על-פי התאריך העברי. ואם חשקה נפשכם בתאריך האזרחי, אימרו מעתה - ב-29 בנובמבר. וזה גם הזמן לתיקון הלשוני הנדרש.
כי איזה מין שעטנז לשוני הוא הצירוף, שהשתרש בתודעת הקהל, כ"ט בנובמבר? דומה כי אין חיה כזאת בשפה העברית ובלשונות אחרות. ציוּן תאריך היום באותיות, בניגוד לסימון המספרי בתאריך הלועזי, ייחודי לתאריך העברי בלבד, והוא לגיטימי אפוא רק אם גם איזכור שם החודש הוא עברי. אז תכניסו את זה טוב טוב לראש. וּבא ללשוננו גואל.
הפלאפונים כמשל דניאלה לונדון-דקל כדרכה בטורה השנון, המנומק וּמלומד היטב, השזור באירוניה דקה, במוסף של המדינה, מצביעה על איכותו הירודה של המטען לטלפון הנייד. נדמה לי שלא פחות מל'איש התווים' כְּשַׁרָת באולם הקונצרטים, מבחינת איכותו ניתן להשוות אותו למטריות הפופולריות, שכל רוח מצוייה מצליחה לחסל אותן, והן הופכות, איך לא, למוצר חד-פעמי שנידון מהר מאוד להיזרק לפח הזבל.
אולם בניגוד למטרייה הנחוצה בחוץ בזמן גשם, אין ספק כי בעידן המסכים המטען הפך למוצר צריכה בסיסי, לא פחות מהחשמל והמים, המלווה אותנו 24 שעות ביממה. ולכן השאלה היא מדוע לא מייצרים מטענים חזקים ועמידים לאורך זמן, שישרתו את הלקוחות כהלכה, ולא בשיטת "השתמש וּזרוק". והוא הדין לנסיך הנייד, אשר במקרה הטוב, כפי שמציינת הכותבת, מתקלקל בריטואל שנתי, ולרוב בתדירות גבוהה יותר, ומפרנס היטב את הסוכנים והטכנאים (ואולי משתלם כבר לבטח את המכשיר מפני נזקים).
איפה הפלאפונים של אורנג', ששרדו היטב נפילות חזקות ואמורים להישאר כאן עד ימות המשיח. נראה שהפלאפונים, מייצגים את דור האינסטנט, כמשל. בניגוד לעבר, הדגש בדורנו הוא על המארזים האטרקטיביים, והרבה פחות על איכות המוצר, כי זה מה שהציבור רוצה. אז למה לא?
אגב, איך זה שבעידן המודרני של שנות האלפיים, אין עדיין דפדפן בלחיצת כפתור, שיחליף את איש התווים הארכאי והמיושן?
פסיכולוגיה ברשת? אין ספק שטיפול פסיכולוגי במִרשתת וּברשתות החברתיות הוא עוד תוצר של 'דור האינסטנט', השואף לתוצאות מיידיות, לעניין וּבקצרה, והנגישוּת והזמינוּת האינטרנטית בהחלט עונות על צורך זה, ואף מזינות אותו.
היתרון בטיפול ברשת הוא לא רק הזמינוּת בכל שעה, בגלל קיצורו, ובכל מקום - בבית, במכונית, בהמתנה בתור בסוּפר או בבנק וכד', הן למטפל, שנהנה מהכנסה נוספת לעבודתו, והן למטופל שנהנה מהטיפול על מגש הכסף המוּזל. לא פחות מככבת כאן האנונימיות היחסית של המטופל, שלא אחת מקלה על הבעת הרגשות והתבטאותו החופשית, כמו גם החיסכון בזמן, באינטייק וּבמיוחד בחיפוש הפסיכולוג המתאים. ייתכן גם שמבחינת המטפל זה לפעמים אמצעי שיווקי למשוך לקוחות לקליניקה הטיפולית.
עם זאת הטיפול הפסיכולוגי המסורתי מטבעו הוא סידרתי וּמעמיק יותר וּמאפשר אינטראקציה אנושית בין המטפל למטופל, כולל הבעות פנים וּשפת גוף, ממד המצטמצם והולך, כידוע, בעידן הרשת.
נכון שהטיפולים הקונבציונליים (טיפולים דינמיים ואנליטיים ארכניים) במגמת ירידה. אולם בצד שיטת ה-CBT (טיפול קוגניטיבי-התנהגותי) השלטת כיום, יש מגוון שיטות קליניות חדשניות מתחום האימון, או בשילוב בו, דוגמת NLP, מוח אחד, ביירון קיטי, כמו גם גישות הומופתיות, עוצמת הרכוּת, וטיפולים רגשיים באמצעות תרפיה בתנועה, באמנות, במוזיקה וּבדרמה ועוד. וּבא למצוקותינו גואל.
