חברה שכל נכסיה והכנסותיה הם מהחזקת בניינים, יכולה לבקש להיחשב כ"חברה בית" לפי פקודת מס הכנסה. בכך תוכל לנצל הטבות מיסוי מסוימות הניתנות לבעלי החברה אך לא לחברות רגילות, כגון הפחתה משמעותית של שיעור מס רווח הון במכירה, קיזוז הפסדים נוח ועוד הטבות.
כך ביקשה גם חברת עופר נכסי רעננה מקבוצת מליסרון (ע"מ 49880-06-15), בעלת קניון רננים ברעננה, להיחשב כ"חברה בית". הקניון עצמו נוהל על-ידי חברת קניון רננים (ניהול), שהיא חברת-בת בבעלותה המלאה של חברת עופר. אלא, שבנוסף להכנסותיה מהשכרה של שטחי הקניון, היו לחברת עופר הכנסות משמעותיות ממכירת חשמל במתח נמוך לשוכרים.
חברת עופר רצתה להיחשב כ"חברת בית", כדי להביא לזקיפת הכנסותיה השוטפות, כמו גם לקזז את הפסד ההון שהיה לה, ואת שבח המקרקעין ממכירת הקניון בשנת 2013 - בדוח של מליסרון, כאשר בשנים אלו היו למליסרון הפסדים עסקיים שוטפים העולים על הכנסותיה של חברת עופר. התוצאה היא שכל הכנסותיה של חברת עופר יתקזזו במלואן כנגד הפסדי מליסרון ולא ישולם מס בגינן.
חברת עופר טענה, כי יש לראות בה "חברת בית" בשל שני נימוקים: מכוח הסתמכות על הסכמי שומה שנחתמו עימה בשנות מס קודמות ועל הסכמי שומה שנחתמו עם חברות אחרות בקבוצת מליסרון; היא עומדת במבחנים לפי סעיף 64 לפקודה.
פקיד השומה טען, כי חברת עופר אינה עומדת בתנאים של סעיף, מאחר שהיא חברה "שיש לציבור עניין ממשי בה": מלוא מניותיה מוחזקות בידי מליסרון שהיא חברה ציבורית. עוד טען, כי יש לה גם הכנסות ממכירת החשמל לשוכרים בקניון, וכן הכנסות מדמי ניהול שהתקבלו באמצעות חברת-בת שניהלה את הקניון. במענה לטענת ההסתמכות טען פקיד השומה, כי המערערת לא הוכיחה את התנאים הנדרשים להכרה בקיומה של הסתמכות - היינו: קיומו של מצג מטעם רשות המיסים, הסתמכות על המצג
בתום לב ובאופן סביר ושינוי מצב לרעה.
בית המשפט קבע (2.11.17) - בדומה לפסק הדין בעניין ג'י כפר סבא שניתן חודשיים קודם לכן (ע"מ 46002-07-12) - כי המערערת אינה "חברת בית" מאחר שהיא בבעלות מלאה של מליסרון, שהיא חברה ציבורית אשר לציבור יש עניין ממשי בה. הכנסותיה אינן רק מהשכרת שטחים בקניון, אלא גם ממכירת חשמל ומדמי ניהול. בשונה מהגדרת "איגוד מקרקעין" לפי חוק מיסוי מקרקעין, המאפשרת הכללת נכסים שמנהל מיסוי מקרקעין מצא שהם טפלים למטרות העיקריות של האיגוד, הרי במקרה של "חברת בית" אין החרגה או הגמשה שכזו. סעיף 64 מדבר בלשון ברורה וחד-משמעית על חברת בית "שכל רכושה ועסקיה הם החזקת בניינים" ואין בו כל התייחסות לרכוש או עסקים שהם אינטגרליים או טפלים להחזקת הבניינים.
בעניין טענת ההסתמכות אומר בית המשפט, כי המגמה בפסיקה כיום היא צמצום ההכרה בטענות השתק ומניעות. ה"מצג" לו טוענת המערערת בנוי על הסכמי שומה לשנים 2004-1998, על קליטת דוחותיה לשנים 2012-2008 ותקצור שומותיה העצמיות לרבות טפסי הבקשה להיחשב כ"חברת בית", כמו גם על התיישנות שומותיה העצמיות לשנים 2009-2008, וכן על הסכמי שומה עם חברות אחרות בקבוצת מליסרון.
אלא, שבאותן שנים אליהן התייחסו הסכמי השומה עמד שיעור האחזקה הציבורית במערערת על 7.5% בלבד, כך שהמצב כיום שונה בתכלית.
ניתן לומר, כי חל שינוי עובדתי משמעותי באופן השולל מהמערערת לטעון לקיומו של "מצג". גם העובדה שהשומות העצמיות התיישנו ולא נבחנו כלל על-ידי פקיד השומה - אין בה כשלעצמה כדי לייצר מצג מצד פקיד השומה.
לאור כל זאת, לחברה הטוענת ומבקשת להיחשב כ"חברה בית" על-מנת ליהנות מהטבות המס המוענקות לחברה כזו, כדאי לבחון היטב האם אכן היא עונה לכל התנאים הנדרשים להגדרה זו, לפי הוראות סעיף 64 לפקודת מס הכנסה.
