השבוע התקיימו, בצירוף מקרים, שני אירועים בולטים בעולם התקשוב במערכת החינוך בכלל ובחינוך המיוחד בפרט. שני האירועים הללו העמידו על המפה את מורי ומורות החינוך המיוחד בישראל, ושניהם קשורים בפרויקט מחשב לכל מורה, ש
קרן אתנה יזמה ומארגנת.
האירוע הראשון
נערך אצל נשיא המדינה, ראובן ריבלין, שאירח במשכנו 16 מורים ומורות מהחינוך המיוחד, שמשתתפים בפרויקט iPad לכל מורה ונבחרו על-ידי משרד החינוך כמורים מצטיינים. ההצטיינות ניתנה להם על כך שעשו שימוש מושכל ב-iPad וגרמו לילדים ולבני נוער שסובלים ממוגבלות להתחיל לתקשר עם העולם, דבר שלא שעשו במשך שנים, ומדובר בנערים ונערות בגיל העשרה.
האירוח אצל הנשיא אינו מובן מאליו. מנהלי קרן אתנה, בראשותו של
אורי בן ארי, הנשיא והמייסד, עמלו במשך שנתיים כדי לשכנע את אנשי לשכת הנשיא בחשיבות העניין. בן ארי הציב רף גבוה: "כשם שהנשיא מקבל בכל שנה את החיילים המצטיינים בביתו, כך אנחנו שואפים שבכל שנה יבואו אליו המורים והמורות מהחינוך המיוחד, שהם החיילים המצטיינים של המערכת", אמר.
ואכן, המסר חלחל. הנשיא לא הסתיר באירוע את התפעלותו וציין שהמורים עושים עבודת קודש, יום יום, ונלחמים על כל ילד וילדה. הוא אף אמר שזוהי דוגמה מובהקת כיצד הטכנולוגיה לא רק מאפשרת ומקלה על החיים, אלא במקרים רבים היא מצילה חיים, מצילה משפחות שלמות, שמגדלות ילדים שאינם יכולים אפילו לומר את המילה אימא מאז שנולדו. בעזרת מחשבי ה-iPad, סיפרו המורים לנשיא ולרעייתו,
נחמה, שלא הפסיקה להתרגש, ילדים שאובחנו על הרצף האוטיסטי הנמוך החלו לתקשר עם הוריהם בכתב, לנהל שיחות ולהביע את רצונותיהם. רבים מהם הצליחו ללמוד מהר מאוד את המערכות שמותקנות על המכשיר ופיתחו מיומנויות שהדהימו את אנשי החינוך. אין הסבר מדעי או מחקרי על הנושא, אבל הסיפורים הדומים על נפלאות ממשקי המחשב עם ילדי החינוך המיוחד ממשיכים לזרום.
כך, אחת האימהות, שמדברת בסרט תדמית שקרן אתנה הכינה לתורמים, אמרה כי "המחשב נתן לי מפתח אל נפש הבן שלי, אבל זה הרבה יותר ממפתח, זה שער לעולם חדש". הורים אחרים לא הצליחו להבין איך לא חשבו על זה קודם. באופן סמלי, וגם מקרי כנראה, סיפר הנשיא ריבלין שבאותו היום שבו אירח את המורות והמורים מהחינוך המיוחד, הוא אירח קבוצת חיילים וחיילות בוגרי החינוך המיוחד.
החשיבות של האירוע לא הייתה בעצם קיומו, אלא בהחלטת בית הנשיא להפוך את היום הזה לנוהג ולהכריזו כיום מורי החינוך המיוחד. אנשי קרן אתנה, נציגי הסתדרות המורים, והתורמים והשותפים של הקרן לא יכולים היו לצפות ליותר טוב.
במסגרת האירוע השני, שהתקיים למחרת היום במרכז לחינוך מדעי וטכנולוגי של עיריית תל אביב-יפו, נחנך פרויקט מעניין נוסף בתחום החינוך המיוחד, גם הוא ביוזמת קרן אתנה. עיריית תל אביב-יפו החליטה לשלב את 1,500 מורי החינוך המיוחד ב-15 בתי ספר בעיר בפרויקט iPad לכל מורה. בטקס החגיגי נכחו נציגי המורים והמנהלים, התורמים והשותפים של הקרן. אי-אפשר היה שלא לראות את ההתרגשות של המורים והמנהלים על שילובם בפרויקט. חלק מהם כבר קיבלו את מחשבי ה-iPad וציינו כיצד ילדים החלו לתקשר ולהשתלב טוב יותר בחברה, כל אחד במסגרות שלו.
למה יוזמות ברוכות כאלה צריכות להגיע מהמגזר הפרטי? מעבר לטקסים החגיגיים, עולות משני האירועים הללו לא מעט תובנות. שילוב הטכנולוגיה בחינוך בכלל ובחינוך המיוחד בפרט מהווה אחד ממוקדי העשייה של מערכת החינוך. אבל לאורך השנים, המערכות התמקדו בתלמידים ושכחו את המורים - הן אלה בחינוך ה-"רגיל" ובוודאי המורים לחינוך מיוחד. התוצאה היא שחיקה רבה במעמד המורים, שאפשר לראותה יום יום.
הרעיון להעצים את המורים הגיע, לפני יותר מעשור, דווקא מהסקטור הפרטי. בן ארי, אז סמנכ"ל בכיר ב
נס, החליט להקדיש לא מעט מזמנו הפרטי כדי להניע את הגלגלים. כיום פרויקט iPad לכל מורה רץ בכל הארץ והמאות הרבות של המחשבים שחולקו למורים במסגרתו שינו והעצימו אותם ואת התלמידים.
ביצוע הפרויקט בחינוך המיוחד נולד מתוך ידיעה שיש פער עצום בין היכולות הטכנולוגיות של מחשבים כמו ה-iPad לבין היכולת של המורים ליישם אותם. אבל בסופו של יום, נשאלת השאלה: מדוע פרויקט כל כך חשוב, שהוכיח את עצמו, צריך להיות פרי יוזמה ופעולה של המגזר הפרטי ותורמים? למה המדינה לא עושה את הצעד הקטן הזה של הענקת כלים מתאימים לכל מורה כדי להשיג את כל היעדים שמציבים בפניהם? לאף אחד אין תשובה על כך. כל העושים במלאכת הקודש הזו עסוקים מדי בכדי לבדוק ולשאול. מבחינתם, כל מחשב שמוענק למורה, במיוחד למורי החינוך המיוחד, הוא הכלי שבעזרתו יצילו עוד ילד בישראל, ולא ממש חשוב מאיפה זה מגיע.
