אני מאשים את בכירי הצבא, אני מאשים את המדינאים, אני מאשים את מערכת המשפט ואני מאשים את התקשורת ה"ישראלית" ואת ארגוני השמאל הבוגדניים - כולכם כאחד, מי יותר ומי פחות אשמים במצב אליו הגענו, מצב בו אין הרתעה לרוצחים הערבים מבקשי נפשנו. ובהעדר הרתעה כזו היה דם יהודים הפקר.
למרות שכל מי שמנוי לעיל נושא באחריות למצב הרע הזה, עיקר האשמה הנני מפנה כלפי המדינאים, מערכת המשפט וראשי הצבא - בסדר הזה. כולכם כאחד מפחדים מהצל של עצמכם, פועלים לרצות את שונאי ישראל וחוששים לתדמיתכם בעיניהם, ואת המחיר משלמים אנחנו היהודים החיים כאן, המיישבים את הארץ, הנושאים בנטל והממלאים את חובותינו כאזרחים.
אנחנו, היהודים, מקיימים את חלקנו בהסכם החברתי המכונן את הלגיטימיות של המדינה וקיומה. אתם, אינכם מקיימים, לא מספקים ביטחון ובפועל מאפשרים לאויב הערבי להרים ראש, להתגרות, לתקוף לפצוע ולהרוג. במקרה הטוב אתם מגיבים, תמיד מעט מדי ומאוחר מדי באופן שהרפיון המורגש היטב מעודד את הרוצחים עוד יותר.
חיילי צה"ל בורחים מפני פורעים, מערכת משפט האוסרת להרוס בית שלם, הוראות פתיחה באש מגבילות מאד, מדינאים העסוקים בלהסביר ולתרץ כל פגיעה בערבי, גם בכזה שקם עלינו לרצוח אותנו נפש...
רבים מאתנו ראו את התמונות מניסיון הלינץ' בשומרון ליד מגדלים. עשרות פורעים התגודדו/התערבבו עם קבוצת ילדים בגיל בר מצווה. איימו, צעקו, הפחידו, היכו, ריססו בגז, חטפו נשק ממאבטח ולבסוף בדרך נס רק כמה פצועים קל, הרבה חרדה וכמעט כולם בבתיהם כבר.
חסרי אונים היינו מצפים שהפורעים הערבים ייעצרו כולם, שהצבא יפשוט על כפרם וישיב לאלתר את האקדח הגזול, את הארנקים הגנובים ואת הטלפונים הניידים שנשדדו. היינו מצפים לצעדים חריפים, לריסון הפורעים, להעברת מסר כזה שירתיע לבל יעזו להתקרב שוב אל ילד יהודי.
תחת זה ראינו כך: עשרות פורעים במגע פיזי צמוד עם הילדים, גם כשהגיע צבא איש לא השליט סדר ובמקום לראות את כל הפורעים אזוקים ובדרך למעצר ראינו אותם מתערבבים בחיילים, צועקים, דוחפים, באים עוד בטענות... והחיילים מסתובבים ביניהם חסרי אונים, חדלי אישים ומשותקים.
היום קראנו בתדהמה שהורי הילדים, אלה שבדרך נס הצליחו להצילם מלינץ', נחקרו באזהרה! הייתי צוחק אלא שהזעם, התסכול ובעיקר המצב האסוני אליו מובילים אותנו הנאשמים דלעיל אינם מותירים מקום לשחוק.
ואמנם, חלפו רק כמה שעות ושוב קם רוצח ערבי על אחד מבנינו לרוצחו נפש. העדר ההרתעה בולט בכל רחבי ארצנו והרוצחים הערבים מעיזים פנים ביום ובלילה, בישו"ב (יהודה שומרון ובנימין) וגם בעיר ערד. בכל רחבי ארצנו האהובה היינו לשנינה, ללעג ולקלס וזה עולה לנו ביוקר, בדמים יקרים.
המבוגרים שבינינו עוד זוכרים כיצד לאחר מלחמת ששת הימים היה חייל בודד עם כומתה ונעליים אדומות הולך ברחובה של עזה. המקומיים, מוכי הלם מהמלחמה ופוחדים פחד מוות נסו מפניו תוך שהם מפנים לו את הדרך. זו הרתעה!! ואילו היום, שלא נדע...
כל האשמים דלעיל חברו יחדיו לחבורה עייפה, מנומנמת, רפויה ואפורה, המפחדת להעז, ולהשיב מלחמה שערה ללא רחמים. אתם מסרסים את חיילינו פוגעים ברוח הקרב שלהם, ומחלישים את נחישותם להדביר את האויב, בעת קרב לירות על-מנת להרוג, להשמיד כל איום ולנצח את האויב.
אני תקווה כי יבוא יום, במהרה, בו ניפטר מכם ומשכמותכם ותוחלפו ביהודים טובים היודעים להבחין היטב בין אח לבין אויב, בין רוצח ערבי לבין יהודי. אנו זקוקים לצבא ובו מפקדים שהתחנכו בערכים יהודים ולא באלה של הקרן לישראל חדשה. אנו זקוקים לשופטים יהודים ולא לכאלה מהאו"ם שמצפונם עוצב בעזה, אנו זקוקים לשופטים המזדהים עם עמם ולא כאלה שלבם רחמן ביחס לרוצחים האכזרים.
ככל ששינוי זה יתרחש מהר יותר, כך ייחסכו חיי יהודים.
