שוב נתגלה נשיא- ארה"ב,
דונלד טראמפ, כמאחז-עיניים לשמו בכל מה שקשור להעברת השגרירות האמריקנית מתל אביב לירושלים. מי שהשלה את עצמו, ולו לרגע אחד, שטראמפ אכן צפוי עכשיו לשינוי בסטטוס-קוו המיוחל - יכול כבר עכשיו לאכול את הכובע.
בכך, בעצם, אין הבדל מהותי ביען הנשיא טראמפ לנשיאים האמריקנים שכיהנו לפניו. כמותם גם הוא יודע לעשות שמיניות באוויר, ובלבד שלא להעביר את השגרירות הרגישה כל כך מתל אביב לעיר הבירה, כדי שלא לחולל בכך סערה מיותרת.
בסך-הכל מן הראוי להודות שלא חל, למעשה, שום שינוי עקרוני במדיניות האמריקנית לגבי מעמדה של ירושלים כעיר מאוחדת. אחרי ככלות הכל, מה שהיה - הוא גם מה שיהיה, והסטטוס-קוו יישאר בעינו. אלא שיחד עם \את ניתן לראות הצהרתו הצפויה של הנשיא האמריקני הנוכחי מעין הכרה בירושלים העברית כבירת-ישראל.
חצי עבודה אין זה אומר, כמובן, שהצהרתו הצפויה של הנשיא דונלד טראמפ תכלול הכרה אמריקנית מלאה בעיר הקדושה ליהודים ולערבים. מזרחה של העיר יישאר.חוץ לתחום ההכרה הרשמית, ובכך עושה, בעצם, הנשיא טראמפ לא יותר מחצי-עבודה.
בתוך כך אסור אף לרגע לשכוח שהכרה אמריקנית חלקית בירושלים העברית עלולה לעורר מהומה לא קטנה בעולם הערבי, ובעיקר בממלכה ההאשמית, הרואה את עצמה אחראית למקומות הקדושים והרגישה במיוחד לכל שינוי שעלול להתחולל בה שלא לרוחה.
בשורה התחתונה זה מובן מאליו שהכרה מלאה של ארה"ב בירושלים כבירה מאוחדת תיתכן רק עם שינויו של הסטטוס-קוו הקיים בין שני הצדדים היריבים ביניהם. שינוי שכזה יחייב, מן הסתם, ויתורים כואבים הדדיים. אלא שהסדר שכזה שואף כמובן בינתיים לאפס.
