בשבוע שעבר עומתנו עם נתוני גיוס מחד ושחיתות הרשויות המקומיות מאידך. מתברר שהנוער המתגייס אינו פראיר. אומנם לא פסה רוח ההתנדבות מהארץ אך המתגייסים יודעים להבחין בהתנהלות לא הוגנת. ממסמכים שפורסמו לאחרונה מסתבר שערב הקמת המדינה ולפני שנחקק חוק השרות הצבאי נענה היישוב לקריאה להתגייס בהיקפים משמעותיים. בחלוף שבעים שנה מדינת ישראל אינה במצוקה וחיילי החובה יודעים זאת.
הדבר מתבטא בירידה במוטיבציה להתגייס ליחידות קרביות. אומנם יש חוק שרות חובה אך על המדינה להשתמש בכפיתיות החוק, המקובלת על רוב הצבור, כעיסוק בדבר שביר. הצבא מקבל חיילים במחיר זול. כל תלמיד כלכלה יודע שהשימוש בגורם ייצור המתקבל במחיר הפחות משיווי משקל מוביל לבזבוז. לפני שנים רבות אמר האלוף יורם יאיר בהיותו ראש אכ"א ש-35% ממשרתי החובה מיותרים. הוא אף הביע רצון להתמודד עם הבעיה.
מדובר כאן בהעסקה מיותרת של עשרות אלפי חיילים. במילים אחרות ניתן היה לקצר את השרות בצורה משמעותית. העלאה של שכר החיילים לגובה שכר המינימום ללוחמים תיצור גל של התיישרות המערכת לכיוון של ייעול והקטנה משמעותית של מספר הנפקדים שרובם עורקים עקב מצוקה כלכלית. תחלופה אופטימלית בין שרות הקבע ושרות החובה וכד'. צריך להניע את המהלך והצבא יתיישר לפי המחיר החדש.
עוד נתקלנו השבוע בשחיתות רשויות מקומיות. הפעם בראשון לציון. נדמה שאנו מקבלים את התופעה כאסון טבע ולא היא. בישראל יש 250 רשויות מקומיות. מספר בלתי נתפס. ברור שהרשויות קטנות מידי. עם זאת הכמות יוצרת בעיות של חוסר שליטה. משרד הפנים מתקשה לפקח על הקורה ברשויות מה גם שבראשו עומד עבריין.
הגיע הזמן שהממשלה תגלה כושר משילות ותחל לטפל בבעיות אלה. אומנם מידת החשיבות אינה כמו הכרזת המדינה או פרוק הפלמ"ח על-ידי בן-גוריון אבל החשיבות רבה.
כפי שנאמר בכותרת כבר נגעתי באמור, בעיקר בשרות החובה, במאמרים קודמים המפרטים את העלויות והרווח המתקבל.
