חג החנוכה מביא עמו הרבה אור ושמחה. האווירה מיוחדת, המשפחה מתכנסת יחד, מתענגת במטעמי החג, וכולם מקשיבים לסיפורי הנרות. הילדים גם הם משחקים בחדווה בסביבון ונהנים מביצועיו.
ימים אלו המביאים שמחה בבית נקבעו לנו "על הניסים ועל הפורקן ועל הגבורות ועל התשואות" (מתוך התפילה), שהקב"ה עשה לנו בימי החשמונאים כאשר מסר גיבורים ורבים ביד חלשים ומעטים. אחת מן השאלות הנשאלות דווקא בימי החנוכה, האם לא אירעו עוד ניסים כאלו וגדולים יותר לפני כן? האם חומת יריחו לא קרסה מחמת קול השופרות? האם האבנים הגדולות שירדו מן השמים במורד בית חורון לא מחצו את חיל האמורי? האם מלאך ה' לא היכה את כל חיל סנחריב הצרים על ירושלים מאה שמונים וחמישה אלף ראשי גייסות ביום אחד?
אם כן אנו רואים שעם ישראל היה מלומד באירועים ניסים רבים, ומדוע מכל אלו אנו מציינים דווקא את ניצחון המכבים בימי החנוכה?
מאבק ונצחון לשאלה זו נתן את דעתו הרב חיים פרידלנדר זצ"ל מי שהיה משגיח בישיבות פוניבז' והנגב בנתיבות, בשיחה שהעביר בחנוכה תשכ"ט לתלמידי ישיבת הנגב. הניצחון הניסי של המעטים - החשמונאים על האימפריה הגדולה של יוון היה ניצחון חשוב ביותר. אולם חשוב הרבה יותר מכך היה ניצחון התורה והערכים היהודיים על הערכים הזרים לנו שניסו היוונים להשריש בארצנו. מלחמת המכבים נגד ההלניסטים הייתה מלחמה אולטימטיבית נגד תפיסת עולם שהעמידה את החומר מעל הכול, שהעריצה יופי ולא קדושה ואת הגוף ולא את הנשמה. היהדות נלחמה לשמר את תפיסת העולם האומרת שהבורא הוא במרכז העולם ולא האדם. המאבק והניצחון הגדול לא היו צבאיים בלבד, אלא הם סימלו את המאבק של הקדושה נגד הטומאה ואת חוסר הכניעה למול אותם גורמים שונים שניסו בכל הכוח להפוך את עם ישראל לעם ככל העמים ולעקור ממנו את יהדותו.
הפילוסופיה היוונית מעולם לא טענה שאין בורא לעולם. היא הייתה חכמה דיה כדי להסיק שאם יש בריאה בעולם, יש מי שמסדר אותה. אלא שלדעתם הבורא הוא כה גדול עד שלא ייתכן שיהיה לו קשר ישיר עם בני-אדם. לטענתם, הבורא התנתק מהעולם ובטח שלא אכפת לו מה שאנו עושים וכיצד אנו מתנהגים אחד כלפי השני. יש להבין שהיוונים לא רצו בהשמדתו של העם או בשעבוד גופו. הם רצו בשעבוד רוחו ונפשו. הם לא שפכו את השמנים בבית המקדש, אלא רק טמאו אותם.
חלק מתוכניתם היה לטשטש את הזהות העצמית של העם היהודי, ולכן לצורך כך גזרו ארבע גזירות חמורות ביותר שהעובר עליהן נידון למיתה: לימוד תורה, שמירת שבת, קידוש ראשי החודשים וגזירת ברית המילה. בארבע מצוות עיקריות אלו ניסו הם לשבור את רוח היהדות ולהרחיק את עם ישראל מהברית שלו עם בורא העולם.
חז"ל נתנו לכל גלות שם המאפיין אותה. גלות יוון נקראה "חושך" וזאת עקב הרצון של העם היווני להחשיך את עיניהם של ישראל. חג החנוכה מלמד אותנו לא לעסוק בחושך אלא להרבות באור, ואין אור אלא תורה "כי נר מצווה ותורה אור" נר קטן אחד דוחה את החושך. אור הנרות המאיר בכל בתי ישראל בארץ ובתפוצות בא להזכיר לנו אילו יכולות הקב"ה נתן לנו ואילו נקודות אור יש בחיינו. הבה נרבה אור ושמחה בחג האורות.
