קרבה שנת השבעים. אין בית היום אשר אין בו מת על קידוש בניינה וביטחונה של המדינה. אם יש פורום ערכי, הוא של כלל ישראל. הוא לא מייצג את המתים. הם מייצגים את כולנו באשר שם יש לדממה העמוקה מכל דממה קול. הוא לא תובע זכויות. הם העניקו אותן לכל איש ולכל אישה אשר פה עמנו היום וגם לכל איש ואישה ששוב אינם כי נפרדו מעלינו עולמית.
הם לא ימין ולא שמאל, ולא מרכז ולא שאר מיני הוויות בהן שוגים החיים. הם הקשת בענן. הם הברית עם כל מי ששותף ברזי הרזים העושים מאומה שיש בה דעות כמספר עלי הכותרת בפרח - פרח אחד.
הם לא מאשרים ולא מבטלים ולא באים אל המחלוקות המסעירות אותנו בדגלים. הם עשו את שלהם, ומניחים לנו את הרשות הקדושה לנהל את היום על-פי אחריותנו לקיומנו כאן על הארץ, כי לא בשמים היא.
לו דיברו - אין בהם לא לוחם ולא לוחמת היודעים לדבר בלשון האילמת הנעלמת בה דובבות שפתיים שקפאו דברים היכולים להישמע פה - היו אומרים, "חלילה לכם, חולין הוא לכם. הניחו לנו, והצניעו לכת עם אלוהים ואדם". כך לו שמעתי בתוך הפורום, אני עומד על דוכן הפורום ומעיד.
