הקדיח את תבשילו

לרוני אלשיך היו סיכויים להיות המפכ"ל הטוב ביותר שהיה כאן מאז ומעולם, אבל בשלב מסוים תבשילו הקדיח וגלש לרצפת לשכתו. אין לדעת מה גרם לכך; אולי, הבזקי המצלמות של הצלמים היו אלה שפעלו לרעה על מי שפעל כל ימיו בארגון חשאי, ואולי משהו הרבה יותר עמוק שרק מומחים לתורת הנפש יוכלו לפענח אותו. את תחילת הנפילה ניתן היה לזהות, כמובן, ביום שבו שכר לעצמו יועץ אסטרטגי, איש פוליטי מובהק, מפליטי "פורום החווה" שפעל ליד אריאל שרון בעת שהוא נאבק בחשדות הכבדים שכבר הולידו טיוטת כתב אישום. אבל מה שקרה לאחר מכן היה פשוט פועל יוצא של ייעוץ רע. אלשיך החל להיפגש עם עיתונאים פוליטיים בתכיפות הולכת וגוברת כשהוא משקיע בכל אחד מהם, כמו גם בחברת הייעוץ האסטרטגי, לא מעט זמן. יומן הפגישות שלו נחשף לאחרונה וממנו עולה תמונה עגומה מאוד. היומן מתאר, ככל שידיעתי משגת, רק את הפגישות הפרונטאליות שערך אלשיך, אבל לא את שיחות הטלפון. ובנקודה זאת, לדעתי, מתעצמת הבעיה. אז יטען מי שיטען שהפגישות הללו עם עיתונאים המזוהים, רובם ככולם, עם "מחנה שונאי ביבי", אין בהן מאומה, ואני טוען שיש בהן הרבה יותר ממה שזה נראה. הן רחוקות מלהיות תמימות או חסרות משמעות פוליטית. אינני רוצה כרגע לנקוב בשמות קונקרטיים, אבל ברור לי שמי שיעשה הצלבות ימצא התבטאויות מאוד לא שגרתיות, הן מפי מפכ"ל המשטרה והן מפי בני-שיחו, בסמוך מאוד לאחר כל פגישה עם אחד מן "המחנה" הנ"ל. ועוד לא אמרתי כלום, כאמור, על שיחות הטלפון שאינן מתועדות ביומן הפגישות, למיטב התרשמותי, שבוודאי התקיימו, להערכתי, מחוץ לשעות העבודה, או על המפגש הביזארי עם אנשי 'ידיעות אחרונות' בעת שהעורך הראשי שלהם חשוד, לכאורה, על-פי גרסת המשטרה. יודעי ח"ן יטענו בוודאי שאני סתם חושד בכשרים, אבל אני לא חושב כך. לא לאחר תחילתן של השיחות עם מי שביקשו לרתום אותו למטרותיהם. אז הוא גם התגלה, למרבה הפליאה, כמי שקל ביותר להפוך אותו למי שפועל, לעתים, בדרכים עקלקלות מסיבות שאינני מסוגל להבין אותן; וזה - ממש חבל. שכן הפועל היוצא מן ההתנהגות הנלוזה, לדעתי, של מי שעומד בראש מערכת כל-כך חשובה, הוא שתיקים שבהם "ממליצה" המשטרה על הגשת כתב אישום נסגרים במקום שראוי להם להיסגר. כך קרה לגיל שפר, מנהל לשכתו לשעבר של ראש הממשלה, שהמשטרה "קבעה" שהוא ביצע מעשה מגונה, וכך קרה לראש עיריית אשקלון, איתמר שמעוני, שנחשד אף הוא בעבירות מין. ואלה רק שתי דוגמאות לשלומיאליות של הגוף שאלשיך עומד בראשו, ואינני בטוח שמדובר רק בשלומיאליות. יכול בהחלט להיות שמדובר בהטיה פוליטית - אבל למה לי לעסוק בהגדרות כשהעובדות היבשות מונחות לפנינו. מה שמלמד, לעניות דעתי, שאין די ביועצי תדמית וגם לא בעיתונאים שמוכנים לעטוף את המפכ"ל בעטיפה שבה עוטפים אתרוג כמו שעשו, בזמנו, אותם עיתונאים ממש, אלה שעימם נפגש לאחרונה אלשיך, לשרון. אבל מה שחשוב, לדעתי, לאלשיך לדעת, הוא שנאמנותם של העיתונאים שבהם מדובר איננה לנצח. הם מובילים אג'נדה פוליטית, ואם הם ימצאו, יום אחד, שאלשיך ניצב בדרכם, הם ישליכוהו כחפץ שאין בו עוד כל צורך.