אין לי כל כוונה להיכנס לעימות עם דעותיו של יו״ר "
ישראל ביתנו" שר הביטחון
אביגדור ליברמן, ובעיקר לא עם הצהרתו שדרוש לישראל "חוק עונש מוות למחבלים". אבל כל אלה המבקרים את השר הנכבד חייבים לדעת שמבין המחוקקים לא הוא הראשון המציע להכניס לשימוש מעשי את העונש האימתני הזה של שימוש במוות כאמצעי ענישה. מי שהקדימה אותו היא לא אחרת מאשר שרת המשפטים
איילת שקד עוד בהיותה חברת כנסת ב-2013.
כדי שלא תחשבו שאני הוזה הנה עובדה: על-פי בקשתה של ח"כ שקד, כיום יד ימינו של
נפתלי בנט יו"ר "
הבית היהודי", חובר מסמך מפורט הסוקר את נושא עונש המוות וההוצאות להורג בישראל ובעולם. לזכותו של ליברמן בהקשר זה ניתן לומר כי הוא הראשון שהצליח להעביר את הנושא מדיון תיאורטי לפס-ייצור חוקי, כאשר פורום מפלגות הקואליציה בכנסת אישר את הצעת החוק של "ישראל ביתנו" והורה להביא את ההצעה להצבעה בקריאה טרומית בכנסת, שאחריה ודאי תגיע לוועדת השרים לחקיקה.
בפורום הזה אמר ליברמן דברים מפורשים: "עונש מוות למחבלים יהיה כלי הרתעתי משמעותי. אסור לנו לאפשר שמחבלים יידעו שאחרי רצח שביצעו, הם יישבו בבית הסוהר, ייהנו מתנאים כאלה ואחרים ואולי ישוחררו בעתיד. המאבק שלנו בהם חייב להיות נחוש מאוד".
יו״ר סיעת "ישראל ביתנו" ח״כ
רוברט אילטוב הזדרז להיות תנא דמסייע כאשר פסק: ״היום הוא יום היסטורי בתולדות ישראל. לאחר שנים שהצעת חוק עונש מוות למחבלים נדחתה ע״י הכנסת והממשלה, סוף-סוף הצעת החוק הזו אושרה בפורום ראשי הקואליציה". עוד אמר אילטוב, מבלי לחשוב יותר מדי על משמעות המלים היוצאות מפיו, כי "החקיקה צריכה להיות פשוטה מאוד וברורה מאוד. מחבל שמגיע במטרה לרצוח אזרחים חפים מפשע, דינו מוות. אין יותר תנאי כליאה נוחים, אין יותר תמונות צהלה של רוצחים, אין יותר תארים אקדמיים המושגים בכלא".
אינני רוצה להיכנס לוויכוח אם מוות הוא העונש המתאים ביותר לשימוש מרתיע נגד מחבלים, אך חבל שהמחוקקים אינם חושבים עד הסוף כאשר הם דנים בנושא. אם לדוגמה אנו מנתחים את דברי אילטוב יש בהם פרדוקס מסוים. כי אם במקרה נלכד מחבל שהיה בדרכו "במטרה לרצוח אזרחים חפים מפשע" והוא עדיין לא הספיק לבצע את זממו, האם גם הוא יהיה נדון למוות?
זה ועוד. אנשי "הבית היהודי", כולל שרת המשפטים איילת שקד, לא הסבירו לציבור איזה סוג מוות ישמש את החוק החדש: שריפה בעוד הנדון חי, סקילה, תליה, כריתת הראש בגיליוטינה, כיתת יורים, הזרקת סם ממית, עריפת ראש בגרזן מלחמה חד כתער או מוות באמצעות כיסא חשמלי. ופרט לכך, מה ייעשה בגוויות המוצאים להורג, האם תוקצה להם נחלת קבורה ייחודית? כדי לבחון את כל הדרכים אולי ייצאו מספר ח"כים לסיור לימודים במדינות שבהן מקובל עונש המוות כמו, ארה"ב, סין,
קוריאה הצפונית, ערב הסעודית, פקיסטן ואחרות.
מן המסמך שהוכן על-פי בקשת איילת שקד עולה, כי קיימים מספר טיעונים עיקריים להצדקת השימוש במוות כאמצעי ענישה.
- עונש המוות מהווה תגמול ראוי לעבירות חמורות ומבטא את סלידת החברה מן המעשה שבגינו הוטל העונש;
- עונש המוות מהוה גורם מרתיע מפני ביצוע עבירות חמורות;
- עונש המוות מאפשר לקרובי הקרבנות לחוש בנקמה שתאפשר להם להתגבר על המצוקה הנפשית שנגרמה להם עקב הרצח;
לעומת זאת קיימים מספר טיעונים לשלילת השימוש בעונש המוות כמו:
- העונש הזה אכזרי במיוחד ואין ממנו חזרה ולכן הוא איננו הולם את ערכי המוסר והצדק של חברה דמוקרטית.
- השימוש בעונש המוות כרוך בסכנה של הריגת חפים מפשע ואין בכוחו של המשפט לתקן את מה שנעשה באמצעות פיצויים.
המסמך שהוכן בעבור איילת שקד עוסק בהרחבה במקרים של רצח טרוריסטי. כאן מדובר ברצח בלתי-פרסונלי, נעדר זיקה בין הרוצח לקרבן, דבר המגביר את השפעתו הקשה של הרצח; למשל, אם מדובר בפיגוע תופת המפגע המתאבד כלל אינו יודע את מי הוא רוצח; הרצח הטרוריסטי עושה שימוש בחיי אדם כאמצעי להשגת מטרה פוליטית או אידיאולוגית; הרצח הטרוריסטי אינו מציית ל"כללי המשחק" האנושיים המקובלים במסגרתם של מאבקים בינלאומיים; לטרוריסט בפוטנציה נוצרת אישיות "מפוצלת". ביחסיו עם בני משפחתו, בני עמו וחבריו הוא מצטייר כאדם המציית לנורמות בסיסיות של מוסר והגינות, בעוד שביחסיו עם הישות שבה הוא נאבק הוא הופך למי שאינו בוחל בשום אמצעי; פיצול זה הופך את הטרוריסט למאיים על החברה יותר מאשר כל רוצח אחר.
המצדדים בהטלת עונש מוות על טרוריסטים מעלים את הטיעונים הבאים: עונש מוות עשוי להרתיע חלק מן הטרוריסטים; בהעדר ענישה המשקפת בעיני הציבור גמול הולם למעשי הטרור, קיימת סכנה ממשית להתמוטטות שלטון החוק בשל חשש מהתפתחות תופעה של "ענישה פרטית" שתבוצע בידי אזרחים החשים שהמדינה אינה מטילה עונש של ממש על טרוריסטים שביצעו מעשי רצח מחרידים.
קיימות עוד מספר בעיות הדורשות עיון מעמיק בהליך החקיקה אם יגיע לכלל הצבעה שניה ושלישית כמו אלה: האם חוק עונש המוות יחול גם על ישראלים שיהרגו ערבים, אם למשל ישראלים יציתו בית מגורים והנספים באירוע זה יהיו בני משפחה ערבית שלא חטאו. סביר להניח כי לא זו תהיה מטרת החוק המוצע, אם כך איך יבדילו בענישה בין רוצח יהודי לרוצח ערבי?. למציעים פתרונים.
