הכרזות טראמפ כתגובה להחלטות אונסקו

אבו-מאזן אינו מעוניין, לצערי הרב, במו"מ. הוא מנסה להוריד את ישראל על ברכיה ולכפות עליה הסדר באמצעות האו"ם וארגוניו, ותמיכתה החד- צדדית והלא- מובנת של אירופה. אבו מאזן פועל לגזול מהעם היהודי את המקומות הקדושים לו באמצעות אונסקו ואת מולדתו באמצעות דה- לגיטימציה ודמוניזציה. יצא המרצע מהשק - אבו מאזן אינו מכיר בירושלים המערבית כבירת ישראל הכרזות טראמפ על ירושלים כבירת ישראל והכותל המערבי כמקום קדוש ליהודים הראוי להיכלל בתחומי מדינת היהודים הן תגובות הולמות למאמציו של אבו מאזן לגזול מהעם היהודי את המקומות הקדושים לו ואת מולדתו. הנשיא טראמפ נהג בגישה מאוזנת בהכרזתו על ירושלים כבירת ישראל. הוא לא כלל את מזרח העיר ואת העיר העתיקה והר-הבית בגבולות בירת ישראל. הוא קבע שגורל כל האזורים הללו ייקבע במו"מ. ההכרזה שבכל הסדר הכותל המערבי ייכלל במדינת ישראל היא תגובה הולמת לכל ההחלטות שיזם אבו מאזן באונסקו נגד המקומות הקדושים לעם היהודי, כולל הכותל המערבי. למחאות הקולניות של אבו מאזן, ארדואן ואחרים נגד הכרזות טראמפ אין בסיס. טראמפ השאיר את מזרח ירושלים, העיר העתיקה והר-הבית למו"מ העתידי. התגובה של אבו מאזן ואחרים להכרזות טראמפ חשפה את האמת מאחורי המתינות כביכול של אבו מאזן. מסתבר שאבו מאזן ורבים בעולם הערבי והמוסלמי אינם מוכנים להכיר אפילו במערב ירושלים כבירת ישראל ואינם מוכנים להכיר בכותל המערבי כקדוש ליהודים. מהתגובות של אבו מאזן ומנהיגי הפתח נחשפת העובדה שהם אינם מעוניינים במו"מ. הם רוצים להוריד את ישראל על ברכיה ולכפות עליה הסכם שבו יושגו כל דרישותיהם באמצעות האו"ם וארגוניו בו יש להם למעלה מ-50 קולות בטוחים- אלה של העולם המוסלמי. אירופה נוקטת במשוא פנים כלפי מדינת היהודים. אירופה, כמו כל העולם, כולל ארה"ב, רואים בהתנחלויות מכשול לשלום ורואים בממשלת נתניהו את הסיבה היחידה להעדר מו"מ ושלום. זוהי גישה חד- צדדית המתעלמת מחלקו של אבו מאזן ומחלקו של יאסר ערפאת בהעדר מו"מ. אכן, ההתנחלויות הן מכשול לשלום. אבל ב-1936/7 כאשר ועדת פיל הציע לחלק את הארץ ל-2 מדינות: יהודית וערבית, התנועה הציונית קיבלה את ההצעה וערביי הארץ ומדינות ערב דחו את ההצעה. הסיבה: אי-הכרה בזכותם של היהודים למדינה. ב-1947 שוב דחו ערביי הארץ ומדינות ערב את הצעת האו"ם לחלוקת הארץ ל-2 מדינות בשעה שהתנועה הציונית קיבלה את ההצעה. ערביי הארץ ומדינות ערב לא הסתפקו בהתנגדות לשתי ההצעות אלא פתחו במלחמת השמד נגד המדינה היהודית שקמה על-פי החלטת האו"ם. ערביי הארץ שהחלו סביב אמצע שנות ה- 60 להגדיר עצמם כעם פלשתיני הכריזו מלחמת חורמה נגד מדינת היהודים וסיבכו את ישראל במלחמות בהן נפלו קורבנות רבים בשני הצדדים. מדינות אירופה מתעלמות לחלוטין מעובדות אלה. ערפאת ואבו-מאזן סיכלו כל ניסיון להסדר. ממשלת ישראל בהנהגת מפלגת העבודה יזמה את הסכם אוסלו במטרה לפתור את הסכסוך בין ישראל לפלשתינים וממשלות בגין ורבין חתמו על הסכמי שלום עם מצרים וירדן. כל הפעולות הללו הוכיחו את רצונה של ישראל להגיע לסיום הסכסוך. אבל, הפלשתינים לא היו מעוניינים באמת ובתמים להביא לסיום הסכסוך בדרך של מו"מ. ערפאת טירפד את ועידת קמפ דויד ב-2000 ופתח באינטיפדה נגד ישראל. אבו מאזן טען שהוא נגד טרור ובעד מו"מ אבל טירפד את ניסיונו של אהוד אולמרט ב-2008 להגיע להסדר. אבו מאזן עצמו הודה בפני כתב הוושינגטון פוסט שהצעתו של אולמרט טובה יותר מזו של קמפ דויד אבל לא השיב בחיוב. בקיצור, הפלשתינים טירפדו כל ניסיון להגיע להסדר שלא יענה על כל דרישותיהם שמשמעותן הייתה חיסול ישראל ע"י "זכות השיבה", כלומר ע"י הדרישה שהפליטים ייושבו בישראל ולא במדינה הפלשתינית שתקום. משמעות הדרישה הייתה להפוך את היהודים למיעוט במדינתם ע"י הכנסת צאצאי הפליטים לישראל. כך ניתן יהיה לחסל את מדינת היהודים בדרך דמוקרטית באמצעות רוב פלשתיני בישראל. בעיית הפליטים - הסוס הטרויאני של הערבים והפלשתינים לחיסול מדינת היהודים. מיהם הפליטים? ערביי הארץ פתחו מיד לאחר הכרזת האו"ם ב-1947 על תוכנית החלוקה במלחמה נגד היישוב היהודי. הם נתמכו ע"י כנופיות של לוחמים ממדינות ערביות שבאו לעזור להם במלחמה נגד היישוב היהודי. היישוב היהודי יצא למלחמת מגן על קיומו ובשלב מסוים עבר ממיגננה להתקפה. בתגובה להתקפות של ארגון ההגנה החלה בריחה המונית של ערביי הארץ. הם קיבלו עידוד לעזוב ע"י מנהיגם המופתי של ירושלים שהציע להם לעזוב לתקופה קצרה עד ש"היהודים ייזרקו לים" . ואכן, צבאות מדינות ערב פלשו למדינה היהודית במטרה לחסלה ולבצע ג'ינוסייד ליהודים. ערביי הארץ תמכו בפלישה. ישראל נאלצה לגרש את אותם ערבים שלחמו נגדה והם הצטרפו לפליטים שברחו ביוזמתם. רוב הפליטים ברחו ביוזמתם עוד לפני הקמת מדינת ישראל. הם לא היו אזרחיה ולא גורשו ממדינת ישראל. המיעוט שגורש שימש גייס חמישי ולישראל לא הייתה ברירה אלא להיפטר ממהרסיה. העולם הערבי סירב לקלוט את הפליטים והפך אותם למכשיר לניגוחה של ישראל מאז ועד היום. כל אדם בר- דעת מבין שהכנסת צאצאי הפליטים לישראל פירושו הכנסת סוס טרויאני לחיסולה. הציבור הישראלי השתכנע שהפלשתינים אינם מעוניינים בהסדר. האכזבות של הישראלים מכישלון המאמצים מ-1936 ועד 2008 הביאו למעבר ישראלים מהמפלגות שתמכו בהסדר של שתי מדינות והיו מוכנות לוויתורים לתמיכה במפלגות הימין התומכות בהתנחלויות ובהקמת מדינה יהודית אחת מהים לירדן. אומנם, עדיין כ-50% מהישראלים תומכים בהסדר של שתי מדינות אבל, מפלגות הימין מצליחות להקים ממשלות קואליציונית בעזרת החרדים. לסיום, הפלשתינים "הרוויחו ביושר" את השינוי במפה הפוליטית הישראלית. הסרבנות הפלשתינית להתפשר הביאה לעליית הימין לשלטון. אבל, לא רק ממשלות הימין אחראיות להעדר מו"מ. הפלשתינים, מדינות ערב והתמיכה החד-צדדית של אירופה אחראים לא פחות למצב. הגישה החד-צדדית של הנשיא אובמה העלתה את אבו מאזן למרומי הסולם ממנו הוא מסרב לרדת.