נאום הגבות נאום חנוכה והגבות. כל הפרשנים ובעיקר המתנגדים, בראשם בוגי יעלון, לפיד והאופוזיציה כולה שוכחים דבר בסיסי בפוליטיקה. הנאום לא היה מכוון בכלל אליהם. מי ששונא את נתניהו, מי שלא סובל אותו, ויש רבים כאלה ימשיך לשנוא אותו, אבל כל ההופעה וההצגה לא כוונה אליהם אלא אל תומכיו, אותם הוא היה צריך לתחזק, לחזק ולקבל מהם חיזוקים כי חיזוקים הוא מקבל מספיק מסביב על בסיס יומי.
ולהזכיר לציבור עד כמה הפוליטיקאים גמישים בדעותיהם אז בוגי יעלון כשר ביטחון שיבח לא פעם את ראש הממשלה עד סמוך לעזיבתו בכעס.
אהוד ברק כשר ביטחון שיבח את ראש הממשלה כמנהיג אחראי ורציני המוביל את ישראל בדרך הנכונה סמוך לעזיבתו וכנ"ל לפיד בתחילת דרכו בממשלה, אבל לזכותו יאמר שגם בימים טרופים אלה הוא מודה שבעבר שיבח את ראש הממשלה אבל לאחרונה הוא לא מבין מה קרה לו ומה עובר עליו, שזה נשמע הגיוני מפיו. לסיכום - פוליטיקה זו אומנות הבלתי אפשרי שניתן להפכו לאפשרי.
ילדות מכות מקללות יורקות על חיילים ושוטרים כפרובוקציה מבוימת, מתוכננת ובעיקר מצולמת, השימוש בילדים נגד חיילים הוא תרגיל ישן שעובד יפה בתקשורת. התרגיל בא להדגיש את עוולות הכיבוש לצורך פרסומים בחול תוך שליחת הילדים בהסכמת ההורים לחזית הפרובוקציה. האיפוק הוא לפעמים כוח אבל לפעמים החולשה שבכוח היא חמורה יותר. חייל שבורח או לא מגיב לסטירה משדר הססנות, חולשה ופגיעה בכבוד. הפתרון הנכון והנבון לעצור את הילדים לאלתר, ואם יש חיילות או שוטרות עדיף להטיל קנס כבד על ההורים עם אזהרה לעתיד. אין מקום להססנות או לגמגום ואין מקום להפוך אותם לילדי ההתנגדות ולגיבורים בתשלום בשליחות אבו מאזן.
פרשת זדורוב לא נותנת לי מנוח - דברי השופט דנציגר פרשת זדורוב לא יורדת מהכותרות המשפטיות. השופט העליון דנציגר, שהיה בדעת מיעוט בערעור של זדורוב בעליון, פרש לפני 6 חודשים ובהרצאה שנשא בפרקליטות דרום הסביר למה זיכה משפטית את זדורוב מחמת הספק בשל ליקויים בחקירה וחורים שחורים מעוררי מחשבות בראיות שהציגה הפרקליטות. כגון: שחזור הרצח שבחלקו היה מבוים על-ידי המשטרה, ההודאה ברצח בסכין יפנית כאשר חוות הדעת הפתולוגית מצביעה על סכין עם להב משונן (כמו סכין קומנדו), העדר די.אן.אי. או טביעות נעל של זדורוב בזירת האירוע שהייתה מלאה בדם ועוד כשלים נוספים.
עם כל הצניעות שבדבר אני פרסמתי בפרשת זדורוב לאורך כל הדיונים 5 מאמרים ובהם ציינתי במפורש שלאור הראיות והכשלים בראיות, כולל הסתירות ואי ההתאמות בגרסאות, יש לזכות את זדורוב מחמת הספק מבחינה משפטית. כאחד שהופיע בעשרות תיקי רצח, ביניהם לא פחות מסובכים וחלקם אף יותר, המסקנה מובילה לזיכוי מחמת הספק כמו שציין השופט דנציגר.
המשפט אומנם הסתיים בהרשעה ברוב דעות, אבל בקשה למשפט חוזר גם בשל עמדת המיעוט של השופט דנציגר נותנת תקווה קטנה לשינוי העמדה. העניין הוא האם ימצאו שופטים אמיצים שיצאו נגד המערכות המעורבות או ישאירו את המצב כמו שהוא. מה שנשאר בסוגיה הסבוכה הזאת לחכות. אולי האמת תצוף ותצא לאור מזווית אחרת מפתיעה.
