"טבע" - עסקת הכישלון 'לא לבלוע ולא להקיא'

למרות שאינני פרופסור למנהל עסקים דבר אחד אני יודע: לקרוא דוחות של חברות הנסחרות בבורסה לנירות ערך ולמצוא בהם אוצרות גנוזים של מידע. אני מניח שקוראי המכובדים, כולל עובדי "טבע" המיועדים לפיטורים, שואלים את עצמם מה בדיוק עשו כל הדירקטורים של החברה כדי למנוע את המפולת שכול העולם עד לה. האם דאגו לקידום עסקיה של החברה ואולי אף מנעו ממנהליה לשגות באופן חמור. התשובה לשאלה זו טמונה בדוחות, אם מישהו טרח לקרוא אותם. אבל למה לטרוח? הכל כתוב וגלוי. שיטת התגמול הנדיבה של הדירקטורים מספקת תשובה למה כדאי להיות דירקטור ב"טבע". הנה הסבר: שכר יסוד של 160 אלף דולר לשנה ומענק של 130 אלף דולר לשנה וכן תשלום של עשרת אלפים דולר עבור חברות בוועדה ו-2,000 דולר לכל ישיבה. אם נצא מתוך הנחה שהדירקטוריון יושב אחת לחודש הרי מדובר בעוד 24 אלף דולר בשנה. סך הכל יותר ממיליון ש"ח בשנה לכל דירקטור. ממש כסף קטן יחסית להיקף המיליארדים שמגלגלת החברה. דוגמה לעבודתם הקשה של הדירקטורים ניתן למצוא בהסכם המוזר שחתמה "טבע" לרכישת החברה הגנרית של "אלרגן" האירית תמורת יותר מ-40 מיליארד דולר. הרכישה הזו הייתה ככל הנראה מקור הצרות הנוכחיות, כיוון ש"טבע" ביקשה לבלוע חברה כל כך גדולה עד שכמעט נחנקה. מן הנתונים הגלויים מסתבר כי סמוך לתחילת המפולת הגיש ד"ר עמרם אהרוני, בעל מניות ב"טבע", בקשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, על-מנת שיורה ל"טבע" לגלות את כל המסמכים הקשורים בעסקה החריגה, כולל פרוטוקולים של הדירקטוריון, טיוטות ההסכם, הערכות שווי שהיו בפני "טבע" וכל מסמכי בדיקת הנאותות. אהרוני טוען כי הסכם מהותי הנוגע לבעלי המניות היה צריך לקבל את אישורה של האסיפה הכללית של החברה. אהרוני מגלה כי ההסכם לא הובא לאישור האסיפה הכללית של בעלי המניות, וזאת בניגוד לסעיף 278 לחוק החברות, והעסקה אושרו רק על-ידי דירקטוריון החברה . אהרוני טוען עוד שההימנעות של "טבע" מאישור הסכם עם "אלרגן" על-ידי האסיפה הכללית של בעלי המניות, מקימה ל"טבע" עילת תביעה וכי קיימת תשתית ראייתית ראשונית לכך שלחברת "טבע" עומדת הזכות לבטל את עסקת "אלרגן", וכן עומדת לה זכות תביעה בגין הנזק שנגרם לה מעסקת "אלרגן". כיוון שלא עקבתי אחר גורלה של התביעה ואינני יודע אם היא עדיין קיימת, אבל הכיוון המוצג בה נראה נכון. ואם אומנם קיימת ל"טבע" עילת תביעה לביטול העסקה, ניתן לפעול בכוון זה. אני מניח שהמנכ"ל החדש שאינו חושש אפילו מראש הממשלה בנימין נתניהו ומשיב בשלילה מוחלטת לבקשותיו להעביר את גזירת הפיטורין למדינה אחרת, מכיר היטב את כל הפרטים ואת המצב המשפטי. כך או כך קיימים בפני המנכ"ל קאר שולץ שני נתיבי פעולה כדי להציל את "טבע" מטביעת-מוות. האחת לשחרר את "טבע" מעסקת "אלרגן" והשנייה - לנצל את קשריו הטובים בעולם התרופות. ולמצוא קונה ל"אלרגן". בכל אחת משתי האופציות האלה ניתן יהיה למנוע את פיטורי העובדים ולשחרר את הפקק שנתקע בגרונה של "טבע" בבחינת לא לבלוע ולא להקיא. אבל קיימת עוד בעיה אחת. אנחנו בישראל רגילים להביט על "טבע" כחברה ישראלית. אין שגיאה גדולה מזו. "טבע" היא מזמן חברה בינלאומית שלקשר ההיסטורי שלה עם ישראל אין כל חשיבות עסקית. מנהל בעל יכולת ואומץ חייב לקבל החלטה עקרונית: לפרק את החברה הענקית הזו לחברות קטנות שיימכרו בנפרד לכל המרבה במחיר. רק כך יוכל המנהל הנועז לשרת היטב את בעלי המניות שבשמם הוא מנהל ולרפא את החברה.