מרכז הליכוד הצביע בעד החלת הריבונות הישראלית ביהודה והשומרון ובבקעת הירדן.סיפוח? זו ארצנו שלנו, וממתי עם צריך לספח את ארצו שלו!?
דור השפלה, שחוט ארוך נמתח בינו לבין אותו דור המדבר שיצא ממצרים ביד חזקה, שראה אותות ומופתים, קיבל את התורה המעניקה את הצו האלוקי, העוצמה הרוחנית והצידוק החוקי - כבר הושלמה הקמת המשכן שבו רוח ה' שתלווה את המסע, קם הצבא עם התפקדות הלוחמים מבין עשרים שנה ומעלה, על דגלי שבטיהם, ואבוי... לא היה אויב שעמד כמכשול. כוחות מתוך העם עצרו את התנופה והערימו מכשולים. "והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאווה וישבו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו מי יאכלנו בשר... זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חינם.. את הקישואים, ואת האבטיחים, ואת הבצלים ואת השומים"... ואחר כך אמרו המרגלי, "לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו"...וילינו על משה ועל אהרון" לו מתנו בארץ מצרים"... לא החצייה של המדבר המוביל לארץ המובטחת עמד כמכשול אלא המדבר שבלבבות הוא זה שהקשה עליהם להתנתק ממצרים.
ומה בימינו? לפני מלחמת ששת הימים היו רבים בעם שהתייחסו אל חומת האבן בירושלים, כאל חומה שלא ניתן להבקיע אותה. דיברו על נסיעות לאמריקה, אל הירח כאפשרות ריאלית, יותר מאשר עלייה אל מעבר לחומה.
באה מלחמת ששת הימים ולפתע כל המושגים התהפכו. צבאנו עבר בהינף אחד את חומת האבן, ועלה למעלות ההר הקדוש. הערבים ביהודה ושומרון שלא הספיקו להימלט מפני צבא ישראל המנצח, הניפו דגלים לבנים ועיטרו את גגותיהם בסדינים לבנים לאות כניעה. מכל העמים שעמדו מולנו לא היה בעולם כוח חיצוני שיכול היה לעצור את הגשמת מאוויינו וקיום הברית בהורשת הארץ מיושביה.
אך אבוי... עד מהרה הסתבר שלא חומת האבן עמדה כמכשול לירושלים, להר ה', אלא חומת האבן שבלבבות. הפוליטיקאים של ימינו השתדלו להצמידנו למדינת השפלה הצרה, בעזרת אותם נביאי שקר ומיני "מומחים"- הפרשנים הפוליטיים והעיתונאים, מיררו את חייהם של העולים להתנחל ולהתיישב במרחבי סיני, ביהודה, בשומרון, ובחבל עזה.
אין דין ואין דיין "עם אויב עושים שלום", "שטחים תמורת שלום", "
שלום עכשיו", ואז התחילו "מה נעשה עם כל כך הרבה ערבים", "פיקוח נפש דוחה שטחים", קדושת האדם חשובה מקדושת האדמה", "הר-הבית קדוש למוסלמים", "רוצים מדינה יהודית דמוקרטית", אותם פוליטיקאים ועיתונאים שפלי רוח ומנוכרים לכול ערכי היהדות הופכים את מדינת השפלה למדינה לא דמוקרטית ולא יהודית בהצפת שפלת הארץ בהמוני ערבים מתנכלים, ופליטים ומסתננים מארצות העולם, מושיבים את מנהיגיהם בכנסת וכופים חוקים הנוגדים את רוח היהדות.
וילינו על המתנחלים ועל תומכיהם. רודפים את המתנחלים באכזריות, הורסים את בתיהם, הורסים היכלי תורה, עוקרים את מתיהם מהאדמה שנאחזו בה גם במותם, הולמים בראשי נערים ונערות באלות, עוצרים קטינים וקטינות למשך חודשים ארוכים ללא דין וללא דיין, מוסרים את אדמת ישראל לידי רוצחים. קדושת האדם היהודי אינה נחשבת.
דור השפלה מתקשה להתנתק מהשאיפה ל"ירידה מצרימה", לברלין, לאמריקה, להודו, אבל אינו מעז לעלות למעלות הרי יהודה ושומרון וליהנות מנופי הארץ המרהיבים. כולם מכירים היטב את הדרך לנתב"ג, שער היציאה מן הארץ שעל פיתוחו משקיעים סכומי עתק ואליו זוחלים בהמוניהם לעבר ארצות הגלות שהשפילו אותנו מדור לדור.
דור השפלה נמשך כבר שבעים שנה הרבה מעבר לדור המדבר. פעם עוד התנגן מידי פעם השיר "אנו באנו ארצה לבנות ולהיבנות בה", הגיבורים שעלו להקים ישובים בתל חי, בגליל, ברמות, בעמקים, שרו אותו, החלוצים שנעקצו ודיממו ולא הירפו עד אשר ייבשו את הביצות, והקימו מושבות לתפארת, המעפילים שנחבלו במהלומות של קלגסים בריטים בהותירם קרובי משפחה טובעים במעמקי ים בנסותם להימלט מידי בני השטן האירופים המבצעים בבני עמם שואה איומה, לוחמי המחתרות שמרדו בממשלה שגזרה גזרות ואיסורים על עלייה ועל בניין ישובים בארץ ישראל. "אנו באנו ארצה לבנות ולהיבנות בה", שרו המתנחלים בכול הדורות שגברו על איתני הטבע, ושילמו מחיר דמים יקר כי באו לבנות ולגאול.
אנו באנו ארצה לבנות ולהיבנות בה, צריך להישמע בקול רועם, נגד גרזן ההקפאה, נגד כל מעצור, שיפתח את המקומות הנפלאים, שאתמול הואילו לספח אותם, "עוד אבנך ונבנית בתולת ישראל... עוד תטעי כרמים בהרי שומרון".
