פה גדול מפיק "מרגליות"

צפיתי פעור-פה ובתדהמה במופע האימים של אליעד שרגא שבו השתלח בביטויים גסי-רוח ביו"ר הקואליציה ח"כ דוד אמסלם וחשבתי לעצמי מהי הדרך הנאותה להגיב על אמרי השפר שנדלו כנראה ממעמקי מוחו הקודח. האם לחפש במאגר ביטויי הגנאי קללה שתהלום את מוצא פיו של הפרקליט הנועז והחלטתי שלא מתאים לי להידרדר לרמה הנחותה שלו. ואז חשבתי שאולי ראוי למצוא משהו מגוחך בתולדות חייו ולפרסם אותו ברבים. אך ככל שהעמקתי בחשיבה הגעתי בסופו של דבר למסקנה שאסור לי לרדת לרמה האישית. אחרי הכל אליעד מתפרנס מעריכת דין והוא עלול לגרור אותי למשפטים על הוצאת דיבה. אחרי הרהורים מרובים הגעתי למסקנה שעדיף לי לברך אותו בקללות שהן חלק מהפולקלור העממי בשפת האידיש. הנה מספר דוגמאות ל"ברכות" האפשריות. "שתצמח לך פלולה בקצה האף; שיכנס לך קש בעין ושבב באוזן ושלא תדע מה להוציא קודם; שתוציא על רופאים את כל מה שיש לך; שתהיה כמו מנורה. תלוי ביום, בוער בלילה ושתכבה בבוקר; שכל שינייך ינשרו ורק אחת תישאר לך - לכאב שיניים". אבל במחשבה שניה החלטתי לחפש ברשת משהו הולם בתחום הבדיחות על עורכי דין. כיוון ששרגא ידוע כפרקליט יקרן החלטתי למצוא חידודים הולמים לך. הנה אחת לדוגמא. "עורך דין מפורסם נפטר ומגיע לשערי גן עדן. הוא ממתין בתור, וכשמגיע למלאך העומד בשער הוא אומר לו, "נפלה לכם טעות. אני ישבתי לי במשרד, עבדתי על תיק חשוב ופתאום, ללא כל סיבה, אני מוצא את עצמי מת. מה זה צריך להיות?" המלאך שואל את עורך הדין לשמו, בודק במחשב, וחוזר לעורך הדין. "אני לא יודע מדוע אתה מתלונן. כתוב במחשב שנפטרת בשיבה טובה." "מה?", משתומם עורך הדין, "אני רק בן 35, מה פתאום שיבה טובה?" המלאך בודק שוב במחשב ואומר: "על-פי חישוב שעות העבודה שחייבת את הלקוחות שלך אתה בן 187". בסופו של דבר החלטתי לוותר כי לדעתי שרגא דנן אינו ראוי לתגובה ולכן החלטתי בכל זאת לבדוק את תולדות חייו. מסתבר כי שרגא הוא "מישמש" מוזר. צד אחד של משפחתו הוא מהיישוב הישן בירושלים, במשך תשעה דורות. הצד השני הוא ממשפחת בן-גיגי, יוצאי מרוקו. כיוון ששרגא לא ידע בדיוק מה הוא רוצה ללמוד הוא החליט לעשות תארים ראשונים באוניברסיטת תל אביב. ומה למד המלומד? ארכיאולוגיה, גאוגרפיה ומשפטים. תואר שני במשפטים עשה באוניברסיטת קליפורניה בברקלי. אבל בכך לא היה לו די. מתישהו סיים שרגא גם את לימודי הדוקטורט למשפטים באוניברסיטה העברית. לכאורה צריך היה להתייחס ברצינות לאדם הנושא על חזהו שלל תארים מהעולם האקדמי אבל אדם המשתלח בשפה ירודה במי שאינו נושא חן בעיניו בגלל עמדותיו הפוליטיות, ראוי שלא יגיבו על דברי הבלע הנפלטים ללא שליטה מפיו המתלהם. ייתכן כי אליעד המכובד, עם העושר הלשוני שלו, היה יכול לכהן בתפקיד חבר כנסת לצדו של דוד אמסלם. אבל הכנסת איננה תפקיד ראוי לו כיוון ששם לא יוכל להרוויח כמו עורך דין המשלב את תאוותו לממון עם אמונתו המקצועית.