נכון לשנה זו חיים בישראל כ-189 אלף ניצולי שואה, מתוכם כ-30% חיים מתחת לקו העוני. כמעט מחציתם מרגישים בודדים ומאמינים שלא יזכרו אותם אחרי לכתם. 73% סובלים מבעיות בריאות. בדוח הקרן לרווחת נפגעי השואה מצאו כי יותר ניצולים נאלצו לוותר השנה על מוצרי מזון, תרופות או טיפול רפואי. בקרב ארבעה מכל 10 ניצולים, היחס בין ההכנסות להוצאות אינו מאפשר להם לחיות בכבוד. עוד עולה מהדוח כי 27% מהניצולים ציינו שלא הייתה להם אפשרות לחמם את ביתם בחורף האחרון. אחד מכל חמישה מרגיש לא בטוח בביתו, נתון דומה נרשם גם בקרב ניצולים שציינו כי הם סובלים מקשיים ביורוקרטיים.
בין אירן לחמאס, בין חוק ההמלצות לפרובוקציה חדשה של רגב\חזן לממשלה אין רגע אחד שבו לוקחים פסק זמן וחושבים על הקשישים. אלה שבנו את המדינה, ועכשיו היחס אליהם מחפיר מתמיד. התמונות מתחקיר ערוץ 2 בבית האבות בחיפה זהו רק מראה על היחס שלנו לקשישים של 2017 לגבי ניצולי השואה. אם פעם כל הפיצויים היו הולכים לקיבוצים היום הם פשוט נשארים בקופה קטנה של המדינה שמחכה שיקחו אותה. מחכה שמישהו יגיד למנחם גרוס ניצול ורשא שיש לו זכויות.
וכאשר יומיים אחרי הכתבה בתי אבות מסביב לארץ נדרשו לחתום על הסכם סודיות, שמונע מהם לדבר על המתרחש במקום עבודתם. וביקורות הפתע כבר מזמן לא פתע, ויש מי שמדליף לבתי אבות על המתרחש, ומסתבר שכתבות כאלה שמתפרסמות מדי פעם לא מרתיעות איש. ועד שמישהו לא יישב בכלא ולא יזכה לראות אור יום האכזריות הזו לא תפסק.
והאם זה נגמר פה? התשובה היא לא. הידעתם שניצול שואה שעלה למדינה אחרי 1953 לא זכאי לפיצויים? כן, כן בכנסת שבה יושבים מגני הניצולים לפיד יחימוביץ' שם יושבים ניצולי שואה שהמדינה קמה בזכותם ובמובן מסוים למענם היא היא זאת שמזניחה אותם.
ועד שהעם יתעורר נשאר עם מילותיה האלמותיות של ניצולת השואה דורה רוט, שדיברה בוועדת העבודה והרווחה בכנסת וזעקה את זעקת הניצולים בארץ ובמובן מסוים את זעקת הקשישים. "לראות בטלוויזיה ניצול שואה שאין לו חימום בחורף, שאין לו כסף לאוכל, זו הבושה שלכם, בבית הזה, זו הבושה... אני הייתי רעבה שש שנים. מה עשיתם עם הכסף"?
הח"כים שהיו בוועדה מחו דמעה ועברו הלאה. והבקשה היחידה שיכולה להיות עכשיו היא בין חזן לטראמפ ובין חוק התאגיד למשפט אזריה קחו חמש דקות ופשוט תזכרו. תזכרו בזעקת דורית רוט ותזכרו בזעקה של הניצולים והקשישים שעדיין חיים בתוכינו.
