מדינת ישראל יורה לעצמה בימים אלה ברגל, עם קריסתם הצפויה של ענפי המסעדנות והמלונאות במדינה. תחזית עגומה זו עלולה להתממש עוד במרוצתה של השנה הנוכחית, עם גירושם של 38 אלף מבקשי-מקלט אפריקנים מהארץ.
בהקשר לכך מן הראוי להזכיר שלפחות 12 אלף מבקשי מקלט מתוכם מהווים את חוט השדרה של עבודות משק הבית במסעדות ובבתי המלון בארץ, באשר רק הם מועסקים כיום בניקיון ובשטיפת-כלים שבין כותליהם.
הסיכוי שעובדים ישראלים ימלאו בבוא היום את מקומם - שואף בינתיים לאפס גמור, באשר אלה בוחלים במה שקרוי "עבודות שחורות". לא ניתן, לפיכך, להימלט מן המחשבה העגומה שגורלם של בתי המלון והמסעדות כבר נחרץ מראש בעטיים, ואלה נידונו ממש לכיליון.
לטכס עצה אחרי ככלות הכל, יש לזכור שלא יהיה עוד, בעצם, מי שיפקוד את המסעדות והמלונות השוממים בעל-כורחם, והנזקים שייגרמו עקב כך לכלכלה הישראלית יהיו, ללא כל ספק, אדירים. די בהעדרו של כוח האדם במסעדות ובמלונות, ובתוך כך גם בהעדר שרות הולם, כדי להבריח ישראלים ותיירים מלהגיע אליהם.
בשלב זה לא נותר אלא לקוות ששרי האוצר והתיירות יתעשתו לנוכח המשבר המתהווה, וינסו למצוא פתרון הולם למצב העגום שנוצר עקב החלטה ממשלתית-שלומיאלית, שאם לא כן יוסיפו המסעדות ובתי המלון להתייצב בפני שוקת שבורה.
אז נכון, כמובן, שעבודות-ניקיון ושטיפת-כלים אינן בדיוק כוס התה של העובד הישראלי המצוי. דווקא משום כך חייבים בחלונות הגבוהים לעשות כל מאמץ ולטכס עצה מועילה כיצד בכל זאת ניתן לפתות ולמשוך עובדים ישראלים למסעדות ולמלונות הגוועים.
