"כי גרים הייתם בארץ מצרים"

חובה להזכיר לקברניטי ישראל את פרשת השבוע, פרשת "שמות", בימים שמתחיל להתממש מבצע תוכנית הגירוש של גונבי הגבולות מאפריקה במרוצם אחר הלחם מפאת הרעב והבריחה מפאת אימת סכנת החיים. חובה לחשוף גם השקר, שישראל מחזירה את האפריקנים למקומות מבטחים, וזאת בימים שסגן שר החוץ של רואנדה, אוליביי נדוהונגירהה אומר ש"היה משא-ומתן לפני שלוש -ארבע שנים בין שתי המדינות אבל אף פעם לא הסכמנו על העניין." גם שר החוץ של אוגנדה, הנרי אוריים אוקלו מכחיש שיש הסכם עם ישראל. בימים אלו שממשלת ישראל מתכננת את מבצע הגירוש של הפליטים, ואיש רשות ההגירה מתבטא: "שאם יהיה צורך נעלה בכוח את מהגרי העבודה אזוקים על מטוסים", אנחנו זקוקים בדחיפות רבה לתיקון גדול ברוח פרשת השבוע, ברוח ספר שמות, פרק כ"ב, פסוקים - 20-23 ובמיוחד לאמץ ללוח ליבנו את מה שנכתב על פסוקים אלו בבבא מציעא נט, ע"ב. מי שאינו תובע ופועל למניעת מבצע הגירוש הבהול והמידי מהארץ של הפליטים הוא מתנכר לפרשת השבוע, "פרשת שמות", התובעת מאתנו תמיד לזכור שגם אנחנו היינו פליטים, שנסנו מהרעב ליבשת אפריקה, ו"גרים היינו בארץ מצרים". בימים אלו שתוכנית הגירוש עומדת לצאת אל הפועל מן הראוי, שיקראו קברניטי ממשלת הימין את מה שכבר העירו חז"ל-בבא מציעא נט, ע"ב - שבשלושים ושישה מקומות הזהירה התורה על הגר. אין מצוה אחרת בתורה, לא מצוות אהבת אלוהים ולא מצוות השבת (והייתי מוסיף גם לא חוק המרכולים), לא המילה ולא מאכלות אסורות, לא איסור שקר ולא עבודה זרה, לא קדושת החיים-לא תרצח, לא קדושת הקניין - לא תגנוב, שמופיעה וחוזרת במספר כה רב של פעמים כמו המצווה ביחס אל הגר. היום עלינו על שרטון הפוגע בגר, כשמהרשות המחוקקת נשמעת התבטאות כלפי הגר כאל סרטן. והרשות המבצעת מורה למשטרת ההגירה לעצור עובדים זרים, אפילו שהעובד העצור לפני כמה שעות סעד ישיש יהודי, וכן גם ניגב ישבנו של זקן יהודי. ההתנערות של ישראל ממחויבותה למבקשי מקלט שגנבו גבולות, תיזכר לדראון עולם. בתקופה המקרא בנתיבי רעב מישראל לאפריקה הלכו פליטי רעב, שתרו אחר הלחם. היו שם אברהם, יעקב ובניו. היום באותם נתיבי רעב בכיוון ההפוך הגיעו פליטי מצוקת רעב מיבשת אפריקה לישראל. בנתיבי הרעב בתקופת המקרא פסעו משפחות ישראליות מבית לחם יהודה גם לארץ מואב. שם מצאו גילויי אחווה אנושית בין בני הארץ הקולטת ובין ישראלים התרים אחר הלחם. בת ארץ מואב סעדה ותמכה בפליטת רעב ישראלית, שהתמודדה עם השכול - כואבת את מות ילדיה ובעלה. כיום, ממשלת בנימין נתניהו ושותפיה אינם מאמצים את דפוסי ההתנהגות כדוגמת זו של אזרחית מואבייה כלפי מהגרים עבריים רעבים ללחם, שבאו לשבור שבר. כיום אנחנו מאמצים את מדיניות המאסרים וגירוש הזר. עד יעבור זעם הרעב, עד חלוף אימת המלחמה והסכנה הקיומית לאותם פליטים ניתן לאפשר להם לעבוד ולחיות כאן. ישראל יכולה להכיל את קיומם של כ-35.000 פליטים, ולא להטיל את כל עומס הישארותם פה רק על שכונות העוני בדרום תל אביב או בבאר שבע. עד יעבור זעם האימה לפזר אותם אנשים, שנאלצו לגנוב גבולות במרדף אחר הלחם והביטחון הקיומי. ישראל יכולה להתברך בעשיית מעשה הומאני כלפי אותם אנשים שנאלצו לגנוב גבולות ולסבול חרפת עינויים קשים בדרך לכאן. לא להטיל את עומס שהותם כאן על שכונות העוני של תל אביב, אלא לפזרם בכל רחבי הארץ. חובה להקל על המצוקה של תושבי הדרום, שראשיתה היא עשרות שנים טרם בואם של אלפי אפריקנים לשכונות, והיא הוחמרה מאוד בשנים האחרונות. אך אין לקבל גירוש אכזרי של אפריקנים ולקרוא על התוכנית הגרנדיוזית של שר התיירות להביא כוח אדם זול בדמות אלפי פיליפינים לעבודות ניקיון וחדרנות בענף המלונאות בישראל. פִילִיפִּינִי הַמְּנַקֶּה אֶת יַשְׁבָנוֹ שֶׁל אָבִיךָ תָּאיְלָנְדִי הַכָּפוּף בַּחֲמָמַת הַפְּרָחִים שֶׁלְּךָ וְרוֹמָנִי הָעוֹמֵס דְּלָיֵי מֶלֶט עַל פִּגּוּמֵי בֵּיתְךָ לא תּוֹנֶה אוֹתָם וְלא תִּלְחֲצֵם וְנָתַתָּ מָנוֹחַ לְגוּפוֹ וְשִׁלַּמְתָּ לוֹ פֶּנְסְיָה וּמִמַּנְתָּ אֶת יְמֵי חָלְיוֹ וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ, כִּי גֵּרים הָיִינוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וּכְאֶזְרָח כָּמוֹנוּ יִהְיֶה לָנוּ הַגֵּר הַגָּר אִתָּנוּ. אִם עֲנֹה נַעֲנֶה אוֹתו אִם צָעוֹק יִצְעַק לַיּוֹשֵׁב עַל חוּג הָאָרֶץ הוּא יִשְׁמַע צַעֲקָתוֹ וְחָרָה אַפּוֹ בָּנוּ... וְהָרַג בָּנוּ בֶּחָרֶב, וּנְשׁוֹתֵינוּ אַלְמָנוֹת וּבָנֵינו יְתוֹמִים".(1)