ב-6 בינואר התכנסה ברבת-עמון "ועדת ירושלים" של הליגה הערבית בראשות המזכ"ל אחמד אבו אלריט לדון בהשלכות הכרזת טראמפ על ירושלים כבירת ישראל. על-פי גורמים בפתח, בישיבה פרץ ויכוח חריף בין שר החוץ הפלשתיני ריאד אלמאלכי לבין שרי החוץ הערבים האחרים, אלמאלכי דרש כי הוועדה תקבל שלוש החלטות חשובות:
- סיום התפקיד האמריקני בתהליך השלום בין ישראל לפלשתינים.
- דחיית כל תוכנית או יוזמת שלום אמריקנית עד שהנשיא טראמפ יבטל את הכרזתו על ירושלים כבירת ישראל.
- ישום החלטות ועידת הפסגה הערבית משנת 1980, דהיינו נקיטת סנקציות נגד כל מדינה שתעביר את השגרירות שלה לירושלים.
דרישותיו של שה"ח הפלשתיני נדחו על הסף.
העיתון "אלערבי אלג'דיד" דיווח ב-7 בינואר כי סעודיה ומצרים ביקשו בנימוס משר החוץ הפלשתיני שלא לבקש מהן לקבל שום החלטה נגד ארה"ב, בתגובה החרים ריאד אלמאלכי את מסיבת העיתונאים של מזכ"ל הליגה הערבית אחמד אבו אלריט ושל אימן ספדי שר החוץ הירדני.
כמה דקות לפני מסיבת העיתונאים הוסר במפתיע הפודיום השלישי שנועד עבור ריאד אלמאלכי, הרש"פ נחלה תבוסה קשה בדיון ב"ועדת ירושלים". לפלשתינים אין ספק כי הכרזת הנשיא טראמפ על ירושלים כבירת ישראל נועדה להנמיך אצלם את הציפיות כי ירושלים תהייה בירתם במסגרת התוכנית המדינית החדשה שהוא מגבש.
אחרי ההכרזה הזו הגיעו פרסומים בעיתון "ניו-יורק טיימס" כי יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן דרש ממחמוד עבאס להסכים כי אבו דיס תהייה הבירה הפלשתינית בהסדר הקבע ופרסום נוסף כי בהנחיית הנשיא א-סיסי תדרך קצין מודיעין מצרי כמה שדרי טלוויזיה מצרים מקומיים לשכנע את הציבור המצרי כי יש ללחוץ על הפלשתינים לקבל את רמאללה כעיר בירתם.
הפרסומים האלה הוכחשו בצורה נמרצת ע"י סעודיה ומצרים והוגדרו כספינים תקשורתיים שמטרתם לפגוע בנשיא מצרים וביורש העצר הסעודי, אבל, הרחוב הפלשתיני משוכנע כי יש דברים בגו על-אף ההכחשות החד-משמעיות. חודש חלף מאז הכרזת טראמפ בעניין ירושלים והרחוב הפלשתיני והנהגות חמאס והרש"פ עומדות כאחד ומשתאות אל מול הרפיסות של המשטרים הערבים שמלבד הודעות גינוי ואזהרות אינם מוכנים להתעמת עם ממשל טראמפ בנושא ירושלים למענם של הפלשתינים.
האינתיפאדה הפלשתינית החדשה מקרטעת והרחוב הפלשתיני מתחיל לשמוע שמות ישנים-חדשים כמו אבו דיס או רמאללה כתחליף לירושלים כבירת המדינה הפלשתינית העתידית.
גורמים בכירים בפתח אומרים כי למרות ההתנגדות העזה של הרחוב לוותר על ירושלים המזרחית כבירה הפלשתינית העתידית, השמות אבו דיס ורמאללה מתחילים לחלחל לתודעה הפלשתינית.
רמאללה משמשת כבר כיום כעיר הבירה של הרש"פ, במוקאטעה ברמאללה ממוקמת ההנהגה הפלשתינית בראשותו של מחמוד עבאס ובעיר פועלים כל משרדי הממשלה הרשמיים ומוסדות אחרים של הרש"פ.
הכפר אבו דיס חוזר לכותרות פעם נוספת, הוא כבר הוזכר בשנת 1995 כאפשרות להוות את הבירה הפלשתינית במסגרת ההבנות בין
יוסי ביילין למחמוד עבאס. ההבנות כללו הצעה להרחיב את הגבולות המוניציפליים של ירושלים ולהקים מועצת עיר עליונה ולספח את אבו דיס ואת הכפר עיזרייה הסמוך לה ולקרוא להן בשם הערבי "אלקודס".
הכפר אבו דיס מרוחק מרחק של 1.5 ק"מ בקו אווירי ממסגד אל-אקצה ומנהיג חמאס אסמעיל הניה טען לפני כשבועיים כי בידיו מידע שעל-פי התוכנית המדינית החדשה של הנשיא טראמפ ייבנה גשר עילי מאבו דיס למסגד אל-אקצה כדי שהמוסלמים יוכלו להגיע באופן חופשי לתפילות במסגדים על הר-הבית.
הכפר אבו דיס הוא נקודת החיבור בין צפון הגדה לדרומה והשער המזרחי של ירושלים שממנו אפשר לרדת לבקעת הירדן.מעמדו בהתאם להסכמי אוסלו מוגדר כשטח B הנתון לשליטה ביטחונית ישראלית ולשליטה אזרחית פלשתינית.
כבר ב-1996 הוקם בכפר אבו דיס בניין המועצה המחוקקת הפלשתינית (פרלמנט) מה שמוכיח כי לא תמיד התנגדו הפלשתינים באופן מוחלט לרעיון הזה כי הכפר אבו דיס ישמש לפחות באופן זמני כבירת המדינה הפלשתינית. שליש מבניין המועצה המחוקקת הפלשתינית הוקם על אדמות השייכות לתחום המוניציפלי של ירושלים.
בעצם החתימה על הסכמי אוסלו החליש אש"ף את דרישותיו לגבי ירושלים המזרחית כבירת המדינה הפלשתינית העתידית, על-פי ההסכמים אסור לרש"פ לקיים שום פעילות במזרח ירושלים.
חלק מהמוסדות הפלשתינים במזרח ירושלים סגרה ישראל שהמפורסם בהם הינו האוריאנט האוז ("בית א-שרק") שממנו פעלו בכיר אש"ף פייצל אלחוסייני וצוותו.
הרש"פ סגרה בעצמה מוסדות ואיגודים שפעלו במזרח ירושלים כמו אגודת העיתונאים הפלשתינית,האיחוד הכללי של הפועלים, מערכות העיתונים "אל-פג'ר" ו"א-שעב" והשבועון הפלשתיני "אל-עוודה".
מוסדות פלשתינים אחרים, קטנים יותר, סגרו בעצמם את שעריהם בהיעדר מימון כלכלי, השב"כ ומשטרת ישראל דאגו להרחיק מהעיר המזרחית פעילים של מנגנוני הביטחון הפלשתינים שפעלו בניגוד ל
הסכם אוסלו.
כרגע האפשרות כי אבו דיס ורמאללה ישחקו תפקיד חשוב בהסדר עתידי בין ישראל לפלשתינים נראית כבלתי אפשרית, גל המחאה הפלשתיני והערבי עדיין לא דעך לגמריי וייתכן שהפלשתינים זקוקים לתמריצים כדי להתחיל ולהסתגל לאפשרות כזו, לא סתם אמר הנשיא טראמפ כי ישראל הייתה צריכה לשלם מחיר עבור הכרזתו על ירושלים כבירת ישראל.
ממשל טראמפ מקיים מגעים עקיפים עם הרש"פ כדי לנסות ולרכך את התנגדותה להכרזת טראמפ בנושא ירושלים, ככל שמדינות ערב ימסמסו יותר את הנושא כך תבין ההנהגה הפלשתינית כי היא נותרה לבדה בעניין ירושלים, כרגע אין על הפרק שום כינוס ערבי בנושא ירושלים וייתכן שהדיון העיקרי בהכרזת טראמפ יתחדש רק בוועידת הפסגה הערבית בסעודיה בחודש מרס.
הכרזת טראמפ נגעה באחד "הקווים האדומים" החשובים לישראל ולפלשתינים שהינו מעמדה של ירושלים ומנהיגי ערב לא נפלו מהכיסא, בשטח אין שינוי שינוי מעשי והממשל העביר לרש"פ מסרים כי הוא יהיה מוכן לדון בגבולות של מזרח ירושלים אם הפלשתינים יחזרו לשולחן המשא-ומתן.
כרגע, מחמוד עבאס מפגין קו נוקשה בנושא ירושלים יותר מאשר עשה בזמנו
יאסר ערפאת, עבאס עבר כבר את גיל 82 והחלה הספירה לאחור של הקריירה הפוליטית שלו.
לא מן הנמנע שמי שיירש אותו בעתיד יגלה יותר פרגמטיות ממנו ויסכים להסדר ביניים ארוך טווח לתקופה של 10-15 שנים כדי לעקוף את המוקשים הכבדים של הסדר הקבע, במקרה כזה השמות אבו דיס ורמאללה עשויים להיות שוב רלוונטים במסגרת הסדר בין ישראל לפלשתינים.
