כשבחור או בחורה בני 20 + בוחרים לפנות ללימודים אקדמאים הם אינם היחידים אשר יוצאים נשכרים מכך: השוק החופשי מקבל אליו אנשי מקצוע מאומנים, החברה מתקדמת ומתפתחת להיות חברה גבוהה ומשכילה, האפשרות לאבטלה הולכת ופוחתת, אנשים בעלי השכלה אקדמאית בדרך כלל ירוויחו יותר מאנשים ללא השכלה ומתוך כך יצרכו יותר ויאפשרו לשוק לצמוח, הסטודנטים יוכלו לפתח בשנים הבאות תרופות למחלות אשר עדיין לא נמצאו וכן טכנולוגיה אשר תקדם ותאפשר מחקרים אלו, כמו-כן ישנם מקצועות רבים בהם יש מחסור בכוח אדם כמו סיעוד או עבודה סוציאלית, ואם מספר הפונים למקומות אלו יגדל, אין ספק שבסופו של דבר מי שיצא נשכר הם הפונים אל אותם שירותים.
חשיבות הלמידה האקדמאית מתבטאת במלגות הרבות הקיימות הן מגורמים רשמיים כמו משרד החינוך והן מגורמים פרטיים כמו קרנות לזכר נפטרים או עמותות המשלבות התנדבויות. כמו-כן יש לסטודנט הנחה בתשלום לביטוח לאומי וכן אפשרות לעבודה סטודנטיאלית המתואמת לצורכי הסטודנטים ומאפשרת להם להתקיים במהלך הלימודים.
ברצוני להעלות כמה נקודות בעיתיות בהקשר זה:
אומנם עבודות אלו דורשות מהסטודנט שעות עבודה פחותות, ומתחשבות בו בתקופת המבחנים אך עדיין הסטודנט נאלץ לעשות פשרות רבות אשר בסופו של דבר יבואו על חשבון לימודיו. רוב עבודות הסטודנטים תדרושנה בין 100 ל-120 שעות עבודה חודשיות, זאת אומרת בין 25 ל-30 שעות עבודה בשבוע, בין 3 ל-4 משמרות מלאות בשבוע! רוב הסטודנטים לומדים 4/5 ימים בשבוע וכדי לקחת על עצמם עבודה כזאת הם נאלצים לרוץ לעבודה אחרי יום לימודים ולדחות את ש.ב והתרגילים לשעות הקטנות של הלילה.
ישנם סטודנטים המצליחים לשלב עבודות אלו עם לימודיהם, אך חשוב להגיד שעבודות אלו לרוב ניתנות במשרדים רשמיים של הממשלה, מכאן שרוב עבודות אלו יהיו בערים גדולות ובעיקר בירושלים ובתל אביב. בכל שאר הערים והיישובים הסטודנטים מחפשים עבודות בחנויות ובבתי העסק אשר קרובים אליהם, ואז הם נאלצים להתמודד עם מחויבות למשמרות רבות כולל סוף שבוע (כאשר רוב הסטודנטים מנצלים את סוף השבוע ללמוד ותרגול) וחוסר התחשבות בתקופות המבחנים הלחוצות.
למציאות זו יש 2 תוצאות: ראשונה אך פחות נפוצה, הבחור יבחר שלא לפנות ללימודים אקדמאים כיוון שבחירה זו תראה בעיניו כבלתי אפשרית או לפחות ידחה את הלימודים בכמה שנים עד שיחסוך את הסכום המתאים.
תוצאה שנייה והנפוצה ביותר, הסטודנט ייקח על עצמו את העבודה ויהיה עסוק במשך כל התואר במרדף אחר הזמן ובניסיון להספיק הכל. גם אם המחיר הוא הפסד שיעור פה ושם, ש.ב בשעות הלילה כשהמוח כבר עייף ואחר כך השלמת שנות השינה בשיעור עצמו, והתמקדות רק בלימודי החובה בלי שום אפשרות להרחבת הידע והכלים. אין ספק שהמהימנות והמקצוענות של הסטודנט נפגעת בחומרה רבה. ואם הסטודנט נפגע כל אותם נשכרים אשר הוזכרו בהתחלה נפגעים גם הם.
ומכיוון שההשפעה רחבה כל כך יש מקום לפעול ולבוא לקראת הסטודנטים, בכמה דרכים: כמו הקטנת שעות העבודה השבועיות ובכך להעסיק 2 סטודנטים במקום אחד אשר יתחלקו בשכר וגם בעבודה, ההשפעה על המעסיק תהיה מועטה ואלו הסטודנטים יוכלו להתקיים בלי לפגוע באיכות לימודיהם. כמו-כן יש לפעול להעלאת המודעות לחשיבות הלימודים אצל המעסיקים הפרטיים ועקב כך להתחשבות רבה יותר בסטודנטים בהיקף המשרה ובתקופת הסטודנטים, סטודנט אשר יקבל עבודה המאפשרת לו להתקיים ובנוסף מאפשרת לו להשקיע בלימודיו יעשה הכל כדי להשביע את רצון המעסיק.
כולי תקווה שהגורמים המתאימים יפעלו בהתאם ובך יטיבו הן לסטודנטים עצמם והן לשוק ולחברה.
