דעתי אינה נוחה מהמושג שיקום שכונות. אבהיר ואחדד: המושג הזה עושה לי פריחה. אני אלרגי לגביו. הוא מזוהה בעיקר עם שכונות בעיירות פיתוח (אגב, האם לעד תתויג עיר, גם לאחר שהיא מוכרת זה מכבר כעיר לכל דבר ועניין, במושג המדיף ריח מעופש ועבש של נחשלות - עיירת פיתוח?), שכונות שנחשבות חלשות מאוד מבחינה סוציואקונומית, ובהן מכולות אשפה, אשר אשפתן עולה על גדותיהן ונשפכת ממנו, ארוחה דשנה לחתולי הרחוב וכר דשן לנברנים ההולכים על שתיים המפשפשים בתכולתן למצוא בהן שאריות ומציאות.
שיקום שכונות הוא מושג אדנותי, פטרנליסטי. הוא מדיף ריח עז אף יותר מריחו של הליזול הזול ביותר. ריח פוליטי סמיך. אני מכיר עיר אחת ובה שכונות אחדות, אשר בפתחן ניצב שלט מאובק, אשק נראה כמי שהוצב שם עוד לפני היכחדותו של אחרון הדינוזאורים, ושתי המילים שמתנוססות עליו באותיות של קידוש בחירות הן - שיקום שכונות. עשרות שנים ניצב שם השלט והשכונה אינה משוקמת, אף שמן הסתם נעשתה בה מלאכת שיקום. ספק אם יותר מאשר מתי מעט מדייריה הוותיקים של הבתים האפורים כשקים הניצבים בה נחלצו מלפיתתו של השיקום ויצאו לחיים חדשים, טובים יותר, אפורים פחות.
האם שיקום שכונות הוא השם שניתן לשיקום הפיזי של חזיתות הבתים בלבד? אם כן, לא ראוי להיות ציני ויש להודות: השכונה השתדרגה מבחינה חזותית, וכיום ניתן לראות את הכביסה תלויה על רפפותיהן של מרפסות צבועות תכלת רכה או ורוד דק. איזה יופי.
שיקום שכונות יותר מאשר הוא עדות לפיתוחה, לחיזוקה ולהעצמתה של עיר הוא חותם לעלבונה. אות קין הטבוע על מצחה, כצלקת. שיקום אמיתי, משמעותי, מחייב "לוחמה בשטח בנוי": הליכה מבית לבית, התוודעות אל מצבה האמיתי של המשפחה המתגוררת בה ועריכת תוכנית סיוע פרטנית לחילוצה ממעגל העוני, השעמום, הייאוש, העדר התוחלת של ציפייתה הכוזבת כי "יהיה טוב", כשם הצופן העובר מפה לאוזן, כאשר קבוצות מתושבי אותן שכונות משוקמות-לעד מתכנסות למעגלי תמיכה ובעוד המשתתפים בהם יושבים על כסאות כתר-פלסטיק רעועים חולקים זה עם זה את תמצית ייאושם ומפטירים "יהיה טוב" ביודעם כי לא יהיה טוב, כי עכשיו רע ויהיה גם רע בעתיד.
הפסיקו בבקשה, פוליטקאים יקרים, להשתמש במושג הריק מתוכן הזה. יש משהו כמעט אכזרי לצפות לקולותיהם של תושבי השכונות המיועדות לשיקום והנמצאות בתהליך נצחי של שיקום שלא משקם אותם לשום מקום. אלא שעולם כמנהגו נוהג: אנשים ששבעו עד להקיא מהבטחות של פוליטיקאים, ממשיכים לתת את קולם למי שמבטיח להם את ההרים והגבעות הגבוהים ביותר. וכאשר מסתיימות הבחירות, הם, המצביעים, ממשיכים להתרסק על קרקע המציאות הקשה.
ליבי, חם וחומל, עליכם ואתכם, דיירי שכונות הכלולות בפרויקט "שיקום שכונות". אתם ודאי אמורים לדעת טוב ממני כי לשקר אין רגליים, אבל יש לו פוליטיקאים ערמומיים ומיומנים בנטיעת אשליות בקרבכם, הבוחרים הפוטנציאליים בהם, בשר התותחים שלהם.
