לדים זה שמחה, ואכן ילדים מביאים איתם הרבה אושר ואהבה. אך יחד עם כל רגשות השמחה הללו, כל ילד טומן בחובו מחויבות גדולה מצד הוריו, וכן הוצאות כלכליות רבות. אני רוצה להעלות את נושא גיל חוק חינוך החובה, שהוא גבוה מידי לדעתי. מדיניות גיל חינוך החובה גובה מהורים לילדים קטנים סכומים שלרוב אינם תואמים את היכולת הכלכלית שלהם.
כאשר ילד נולד, אמו יוצאת לחופשה על-פי החוק, אורך חופשת הלידה לרוב הינו 26 שבועות, שרק 16 מהשבועות הללו הם בתשלום, מכיוון שלא לכל אורך חופשת הלידה משכורת נכנסת אל חשבון הבנק, נשים רבות אינן יכולות להרשות לעצמן מותרות של חופשת לידה ארוכה, ולכן יעדיפו לא לנצל את מלוא עשרים ושישה השבועות. מצב זה יוצר הכרח של הורים לשלוח את ילדיהם הרכים אל ידיה של המטפלת, לאחר שישה עשר שבועות בלבד מרגע הלידה.
אך ההקלה הכלכלית שהיינו מצפים למצוא לאחר השיבה לעבודה אינה נראית באופק, ומדוע? חוק חינוך חובה במדינת ישראל הוא מגיל שלוש בלבד, ולכן הורים לילדים מתחת לגיל שלוש משלמים אלפי שקלים בחודש על-מנת שתהיה השגחה על ילדיהם והם יוכלו לצאת לעבוד. אני מאמינה שמדינה כמו שלנו, השואפת לתת קיום חיים בסיסי לכלל תושביה, צריכה לממן או לפחות לסבסד את מסגרות הילדים, מרגע שנגמר התשלום על חופשת הלידה. כך הורים, יקבלו הקלה משמעותית מאוד בהתנהלות הכלכלית, שבין כה וכה היא קשה מאוד.
המדינה מבינה את הצורך של ההורים בעזרה כלכלית, ולכן היא הקימה מעונות מסובסדים, אך מעונות אלו אינם ניתנים לכולם, והכניסה אליהם היא הרבה פעמים דרך קשרים ופרוטקציות. על המדינה להכניס את חוק חינוך חובה מהשלב שרוב ההורים בישראל שולחים את ילדיהם למעונות, וזה מגיל 16 שבועות. כך ההקלה הכלכלית המשמעותית תהיה לכלל ההורים בישראל, ולא רק לאלו שממש מתקשים או לאלו בעלי הקשרים.
