העיקר הכיסא שר הביטחון,
אביגדור ליברמן, יודע שמצבו האלקטורלי עגום. על-פי הסקרים סיעתו בקושי מקוששת את אחוז החסימה. לכן הוא מחפש נואשות לתפוס עוד כותרת, ןלרכוב על הגל הפופוליסטי, שיעניק לו עוד כמה מנדטים, ומה שיותר - יותר טוב.
אז מה הוא לא עושה למטרה 'קדושה' זו. מפעם לפעם הוא מעלה שוב ושוב את הצעת החוק להטיל עונש מוות על המחבלים, שהפעם אף זכה בהצבעה קואליציונית לעלות בהצעה טרומית, גם אם אין לו סיכוי ממשי לעבור. אך דומה שברמיסתו המופגנת ברגל גסה של חוק המרכולים חצה השר את כל הקווים האדומים. חילול השבת הפומבי של שר בכיר בישראל נוגד את שמירת השבת הממלכתית במדינה היהודית.
אך מהו ערך השבת עבורו והצביון היהודי של המדינה לעומת הסיכוי שהציבור הרוסי באשדוד וברחבי
הארץ יטיל ביום פקודה את הפתק עבור מי שחותר להגיע לתפקיד הנחשק של ראשות הממשלה. הוא אף ה תפאר שהוא לא יפרוש מהממשלה מתוך דאגה לשלימות הקואליציה (ולא חלילה בגלל הכיסא הרם). הוא רק שכח את פרישתו המופגנת ממנה כנקמה אישית בנתניהו, ומה לעשות, לא תמיד הזיכרון של הציבור קצר העיקר הכיסא כבר אמרנו?
חתול הכנסת עד מתי חתול הכנסת ישמור על השמנת שלו? והחוק הנורווגי כמשל. אז אחרי שהעלו לעצמם את שכר הח"כים והשרים, הגיעה השעה להגדיל את מצבֶת הח"כים. לא? החליטו אפוא בבית המחוקקים שלנו לאמץ את החוק הנורבגי באופן מלא, שלפיו כל שר מתפטר אוטומוטית מחברותו בכנסת, ומפנה את מקומו בה למועמד הבא אחריו במפלגתו, וראו כי טוב. והוצאה גוררת הוצאה: הגידול במספר החברים מחייב את הגידול במבנה המשכן ושיפוצו הנרחב.
אז מה אם כל זה בא על חשבון הקופה הציבורית, בעלות של מאות מיליוני שקלים? ומה עוד שהתירוץ הוא, איך לא, יעילוּת העבודה המיניסטריאלית והפרלמנטרית כאחת, הדורשת, לטענת הח"כים, הפרדת רשויות ביניהן?
חברי הכנסת הנכבדים כנראה לא מכירים את חוק מרפי, שלפיו הזמן מתמלא על-פי מספר המטלות שיש למלא בו. אולי באורח פרדוכסלי אפשר לנסח זאת כך: אם אין זמן - יש זמן, וּבמילים אחרות כשהזמן קצר, מספיקים יותר. ועובדה שח"כים חרוצים מילאו את תפקיד השר על הצד הטוב ביותר.
אך אם יש זמן - אין זמן. כי כשעומד לרשות חכ"ים הרבה זמן, זה מתכון מובהק לביזבוזו. (והיעדרויותיו הרבות מהמשכן של ח"כ
יאיר לפיד, שחורש את הארץ בקמפיין בחירות אישי, יוכיחו). הם רק שוכחים שם משום מה, שהם נבחרי העם וּנציגיו, ולא מובחריו. די לשוֹד הקופה!
שוד הקופה אין ספק שמדובר במיעוט שמאלני מתוקשר ותקשורתי, רעשני וקולני, המבקש להשתלט על השיח הישראלי וּלהכתיב אותו. בניגוד לתדמית הפתוחה והליברלית שהוא מתיימר להציג, דומה שבפועל זו קבוצה צרת אופקים וּבלתי סובלנית וסבלנית לדעות האַחֵר.
גם דגל הנאוֹרוּת, זכויות אדם ושלטון החוק, שהוא מניף, מזויף, סלקטיבי ופוליטי מובהק. כשמדובר בבנייה בלתי חוקית במגזר הערבי (כמו גם אי-תשלום ארנונה), למשל, הכל כשר, תוך רמיסת החוק ברגל גסה. וכך גם ההומניטריות מנותבת רק ל'אחיו' הערבים והפלשתינים. לא סוד הוא שמיעוט זה מוציא את דיבת צה"ל והארץ רעה בעולם.
בניגוד לדת האהבה של היהדות, השמאל הקיצוני - ושופרו 'הארץ' - הוא ממובילי דת השנאה ליהדות, לארץ, להתיישבות וליהודים (ו
רוגל אלפר כמשל) וּמה לא. האם, כפי שמצטייר,
עיתון הארץ הולך וּמייצב את עצמו כעיתון לאנשים שונאים?
כמחווה נדירה ויוצאת דופן, לא מכבר עיתונאי מ'המחנה הנכון' ערך בטורו חשבון נפש נוקב עם מחנה השמאל כנציגו. אולם, כמו תמיד, הביקורת, גם כשהיא באה מתוך המחנה, נופלת על אוזניים ערלות.
ראוי לציין, כי יש עוד כמה 'צדיקים' חושבים במגזר שהתפכחו מהסכמי אוסלו הכושלים, וּמהבטחות השווא והטרור של הפלשתיניםּ, וּפנו ימינה. ביניהם השר והח"כ
יובל שטייניץ, העיתונאים אברי גלעד ו
עירית לינור, כמו גם העיתונאים
דן מרגלית ובן דרור ימיני שהתמרכזו. חבל שעמיתיהם לא הולכים בעקבותיהם.
דת השנאה אין ספק שמדובר במיעוט שמאלני מתוקשר ותקשורתי, רעשני וקולני, המבקש להשתלט על השיח הישראלי וּלהכתיב אותו. בניגוד לתדמית הפתוחה והליברלית שהוא מתיימר להציג, דומה שבפועל זו קבוצה צרת אופקים וּבלתי סובלנית וסבלנית לדעות האַחֵר.
גם דגל הנאוֹרוּת, זכויות אדם ושלטון החוק, שהוא מניף, מזויף, סלקטיבי ופוליטי מובהק. כשמדובר בבנייה בלתי חוקית במגזר הערבי (כמו גם אי-תשלום ארנונה), למשל,
הכל כשר, תוך רמיסת החוק ברגל גסה. וכך גם ההומניטריות מנותבת רק ל'אחיו' הערבים והפלשתינים. לא סוד הוא שמיעוט זה מוציא את דיבת צה"ל והארץ רעה בעולם.
בניגוד לדת האהבה של היהדות, השמאל הקיצוני - ושופרו 'הארץ' - הוא ממובילי דת השנאה ליהדות, לארץ, להתיישבות וליהודים (ורוגל אלפר כמשל) וּמה לא. האם, כפי שמצטייר, עיתון הארץ הולך וּמייצב את עצמו כעיתון לאנשים שונאים?
כמחווה נדירה ויוצאת דופן, לא מכבר עיתונאי מ'המחנה הנכון' ערך בטורו חשבון נפש נוקב עם מחנה השמאל כנציגו. אולם, כמו תמיד, הביקורת, גם כשהיא באה מתוך המחנה, נופלת על אוזניים ערלות.
ראוי לציין, כי יש עוד כמה 'צדיקים' חושבים במגזר שהתפכחו מהסכמי אוסלו הכושלים, וּמהבטחות השווא והטרור של הפלשתיניםּ, וּפנו ימינה. ביניהם השר והח"כ יובל שטייניץ, העיתונאים אברי גלעד ועירית לינור, כמו גם העיתונאים דן מרגלית ובן דרור ימיני שהתמרכזו. חבל שעמיתיהם לא הולכים בעקבותיהם.
