דומה שאין עיתוי מוצלח יותר להאזין להרצאתו של פרופ' עוזי רבי, מאשר בערב זה, בימים האלה, בתקופה האחרונה, שבה אנו עדים לתהפוכות כמעט חסרות תקדים באזורנו, סביב גבולותינו, במדינות ערב, שחלקן כבר התפוררו למעשה, כאשר אירגוני טרור, מיליציות איסלאמיסטיות, משתלטות על שטחים נרחבים ומנסות להנהיג בהם שלטון אימים, בשם אללה והאיסלאם.
אבל מה שחמור ביותר היא מסכת השקרים שמפיצים אויבינו, ובראשם האיש המתון, כביכול - אבו מאזן, ונושאי כליו בכנסת ישראל, חברי "הרשימה המשותפת". השבוע, בישיבה החגיגית של הכנסת, הם ערכו הפגנת-בגידה, אין מילה אחרת מלתאר זאת, לנגד עיניו של סגן נשיא ארה"ב, כאשר קבעו שירושלים היא בירת פלשתין. ובשפתם: "אל-קודס א-שאריפה עסימת דאולת פלשתין".
שני שקרים במשפט אחד: אין מדינת פלשתין, גם לא תהיה, ולכן אין לה בירה, וירושלים השלמה היא בירת ישראל לעדי עד!
עם זאת, קיימת מציאות של אוטונומיה פלשתינית, שצריכה לבטא את קצה גבול הוויתורים שמוכנה ישראל לעשות, אם חפצת קיום היא, והמעשה הזה כבר נעשה. תוכניתם של
מנחם בגין ו
יצחק שמיר קרמה עור וגידים.
ונא לדייק: אוטונומיה, לא מדינה, אומנם עם כל הסמלים והמשרדים, אבל רק על חלק מהשטח, כאשר על הביטחון בכל רחבי ארץ-ישראל מופקד גורם אחד בלבד - צבא הגנה לישראל.
מאז כתב את עבודת הדוקטורט שלו באוניברסיטה מוסקבאית - שבה הכחיש את השואה - הדוקטור מכחיש-השואה אבו-מאזן, יורשו של ערפאת, אינו מפסיק לסלף את ההיסטוריה ואת האמת העובדתית, בכל הקשור לבני עמו, שאותם הוא מגדיר כצאצאי הכנענים מלפני 5000 שנה, ובכל הקשור לעם היהודי והקשר שלנו לארץ-ישראל.
הוא שוכח ומשכיח, שמעולם לא הייתה עצמאות פלשתינית נפרדת, שמעולם עד 1967 - הוא וקודמיו לא דרשו עצמאות, לא מהטורקים, לא מהבריטים, לא ממצרים ולא ממלכת ירדן.
רק מישראל הוא דורש, ואת יהבו הוא שם על בני חסותו האירופים. בעשור האחרון, ונשמע על כך בהרחבה בהמשך, המזרח-התיכון הולך ומשתנה, הייתי אומר - נסוג לאחור, ורק שני דברים אינם משתנים - השנאה לישראל, שמאחדת את כל הגורמים הניצים, ממשלות קיצוניות, אירגוני טרור מטורפים, וחלום השמדתה, וכמובן הפלשתינים שממשיכים בדרכם הנלוזה, לא להחמיץ אף הזדמנות להחמיץ שלום והתקדמות.
רוצים הדגמה ציורית? - הנה מה שכתבתי בדף הפייסבוק שלי: השר
יובל שטייניץ מגלה כי בימים אלו חברת "מקורות" חופרת את מנהרת המים הארוכה ביותר בישראל, שתעלה בלחץ גם את המים המותפלים לירושלים, זהו לדבריו, פרויקט מדהים וחשוב לטובת עשרות אלפי תושבי העיר והסביבה, שיאפשר לעמוד בכול יעדי אספקת במים בחמישים השנים הבאות.
זהו הדיווח של שר האנרגיה והתשתיות.
מה הבנו מזה? - כי גם ישראל עסוקה בחפירת מינהרות, לא רק חמאס. רק בהבדל קטן: אנחנו רוצים להזרים בהן מים, חיים, הטרור הערבי רוצה לשפוך דרכן דם, להמטיר מוות.
כל זה מוביל אותנו, מחזיר אותנו, אל כל אותן אבני-דרך בתולדות המזרח-התיכון בעת החדשה, ובמיוחד באזורנו המצומצם - אל שורת מועדים חשובים, שבשנה זו אנו מציינים את יובלם:
החל בקונגרס הציוני הראשון לפני 120 שנה, הצהרת בלפור מלפני 100 שנה, החלטת האו"ם על חלוקה מלפני 70 שנה, ובעקבותיה - הקמת מדינת ישראל. השנה נחוג 70 שנה לאירוע הגדול לא הרחק מכאן, בהיכל העצמאות בשדרות רוטשילד - ההכרזה על עצמאות על-ידי
דוד בן-גוריון - וכלה במלחמת הישיע של 1967 ושיחרור ירושלים, זו שעליה הכריז זה עתה, ובדין, הנשיא טראמפ, כעל בירת ישראל.
אני מניח, שאם מנהיג אחר, לא דוד בן-גוריון, היה מעז לנקוט צעד נועז, היסטורי, מן החשובים ביותר באלפי שנות קיומו של העם היהודי - מתוכנו היו קמים קולות, נגד הצעד הלא-אחראי הזה, המסוכן, שלא בעתו, ר"ל. קולות כאלה עלו גם אז, אבל קולו של בן-גוריון גבר עליהם.
וראו או שימעו את קולות הנהי העולים היום מתוך הבית פנימה, את הניסיונות להשוות את התנהגות ממשלת ישראל למשטר הפאשיסטי, ואפילו הנאצי - תעמולה פוסט-ציונית שגובלת בעלילות דם מתוצרת-בית, שמזין אותן בעיקר
עיתון אחד, שאי פעם בעברו הרחוק היה ציוני, ועם מייסדיו בשנות העשרים של המאה הקודמת נימנה אפילו מורנו ורבנו זאב ז'בוטינסקי.
אנו גם מציינים באלה הימים תאריך חשוב נוסף - 100 שנה לייסוד הגדודים העבריים, יוזמתו הברוכה של הלויטננט בגדוד העברי קלעי המלך ה-38 זאב ז'בוטינסקי, ושיחרור הארץ מידי האימפריה העות'מאנית-טורקית.
לפנינו עוד דוגמה לחזרת הגלגל אחורנית - טורקיה זו, בהנהגת הסולטאן המודרני, שונא ישראל והיהודים -
ארדואן, מתנערת ממורשת אתא-תורכ. הסולטאן המודרני פועל להשיב להשיב את גלגלי ההיסטוריה לאחור, להעלות את שלטון הסולטאנות והאיסלאם הפונדמנטליסטי.
זוהי טורקיה שכבשה חלק מהאי קפריסין, טורקיה שמדכאת בכוח את עצמאות העם הכורדי, ומצד שני מזדהה עם אירגוני הטרור אש"ף ופתח, מסיתה נגד ישראל, ומנסה להצית אש על הר-הבית. אני מעריך - שלא לאורך ימים ושנים.
הגדודים העבריים - היו חידוש הצבאיות העברית, לראשונה מאז ימי בר כוכבא, וסימלו את הנחישות היהודית לחדש את עצמאות העם היהודי במולדתו.
לפני מאה שנה - גדודים, והיום - צבא ישראל ושאר זרועות הביטחון, היעילות המגינות ומרתיעות.
אנו ב"האומה" נמצאים בחזית, לא בגב האומה, ואנו משתדלים, עם כל הצניעות, להילחם בשקרים, להציג את האמת, אמת אחת ולא שתיים, האמת מבית מדרשו של זאב ז'בוטינסקי, משירתו של אורי צבי גרינברג, תוך שאנו מאפשרים מרחב דעות, שמובעות באופן מבוסס ומנוסחות היטב, וכראוי לכתב-עת איכותי ומעמיק.
גם בעידן תקשורת-האינסטנט, רשתות חברתיות, סמארטפונים, פייסבוקים, טוויטרים - יש חשיבות לספרים, יש חשיבות לכתבי עת עיוניים וספרותיים, למחקרים ארכניים, יש מקום להעמקה ולאידיאולוגיה.
ולכן - שירת "האומה" אינה נפסקת, ולכן כנראה אנו זוכים להכרה ולמחמאות, לאו דוקא מתוך המחנה פנימה - אלא בעיקר מצד אנשי תרבות ומחקר, מחוגי סופרים ואקדמאים, אשר אינם מזדהים בעיניים עצומות עם כל תכניו של רבעוננו.
