בתחילת השנה שעברה אני קורא באיזה אתר אינטרנט על כך שערוץ 20 אמור לקבל רישיון שידור חדשות, ועל שימוע ציבורי בדבר תנאי הרישיון. מהר מאוד קפצה לעיני השורה המחייבת את ערוץ 20 להיות חבר ב
מועצת העיתונות.
רישיון חדשות יותנה בחברות בעמותה? הייתכן? שאלתי עצמי, האם ייתכן שרישיון ממשלתי יותנה בחברות בעמותה? ועוד שאלה שאלתי עצמי, האם הדרישה הזו היא שוויונית? האם כל בעלי רישיון החדשות חייבים להיות חברים בעמותת מועצת העיתונות? ישבתי וכתבתי כמה שורות לשימוע באמצעות הממונה על פניות הציבור במועצה הציבורית לשידורי טלוויזיה ולווין אשר הוועדה המקצועית שלה ערכה את השימוע.
אז עתרתי לבג"צ ממש בסמוך לתום השימוע השיבתנו הממונה על פניות הציבור ריקם, אני השבתי בטיוטת עתירה לבג"ץ, הממונה על פניות הציבור השיבה בערך GO AHEAD, בינואר 2017, עתרתי (בג"ץ 780/17).
עילות העתירה הן מאוד פשוטות:
1. חוסר סבירות קיצונית בהתניית קבלת רישיון ממלכתי בחברות בעמותה.
2. הפרה של עקרון השוויון מול גופי חדשות אחרים.
3. העדר הסמכה מפורשת בחוק לכזה סעיף מרחיק לכת, ובלב לבו של
חופש הביטוי.
4. האצלת סמכויות מגוף ממלכתי לעמותה כאשר אין כל קשרי כפיפות ביניהם, ובלב לבו של חופש הביטוי, עיקרה של ההאצלה הוא בכך שאם הערוץ יורחק ממועצת העיתונות הוא יחדל מחברותו בה, מה שיגרום להפרת תנאי הרישיון, ולהליך של הפרה אשר איש אינו יודע כיצד יסתיים.
כעשרה חודשים למענה מקדמי של המדינה וכעשרה חודשים עד לדיון בית המשפט חייב את המדינה להשיב מקדמית, למדינת ישראל לקח כמעט שנה להשיב מקדמית. בתשובתה המדינה ביקשה דחייה על הסף + פסק הוצאות. בית המשפט העליון קבע דיון בפני הרכב לאוגוסט 2018, כ-20 חודשים לאחר הגשת העתירה.
אין לי טענות לבית המשפט, בקרב עמנו אנו חיים, תהליכי החקיקה המתנהלים אל מול עינינו ייתרו קרוב לוודאי את העתירה, ככל הנראה טרם מועד הדיון. סביר מאוד שכנסת ישראל לא תעשה שטויות ולא תחייב בעלי רישיונות להיות חברים בעמותות, ולכן חבל ללחוץ על דוושת הגז בהילוך סרק, כדאי להמתין בסבלנות לסיום הליכי החקיקה.
הם אומרים שלא פניתי לשימוע ומה טוענת המדינה בתשובתה? היא טוענת טענות רבות, אבל אחת הטענות היא שלא פניתי לשימוע כלל. המדינה טוענת שכתובת המייל של השימוע הייתה XYZ ואני פניתי לכתובת מייל KLM, אבל הכתובת KLM היא כתובת של האחראית על פניות הציבור של הגוף שערך את השימוע. הייתכן שממונה על פניות הציבור לא העבירה את פנייתי לגוף השימוע? וכיצד קיבלתי תשובה עם תום השימוע?
אין לי אלא להסיק שאת השימוע ההוא עשתה המדינה לעצמה, היא עשתה אותו לגילדה מצומצמת של בעלי עניין וכאשר ציבור מעורב מעלה שאלות מאוד עקרוניות הנוגעות בבסיס ה"שיטה" שלנו, הם מתעלמים מהפניות.
שימוע עם אוזניים אטומות הם עושים שימוע ציבורי, אך בפועל מדובר בשימוע פרטי לגמרי, כאשר האוזניים אטומות לרחשי לב הציבור. ואם במקרה איזה פסיכי הולך לבג"ץ הם מגלגלים עיניים לשמיים ואומרים "הוא שלח לכתובת המייל הבלתי נכונה".
חזקו ואמצו חברי הכנסת אז חזקו ואמצו חברי הכנסת, אנחנו בחרנו אתכם לייצג אותנו, את כל מה שהיה לנו לומר לכם, שלחנו לכם, אל תיקחו ללב את היללות של משפטני המינהל, הם מאבדים שליטה, הם רואים שאתם נוטלים את המושכות לידיים, ומעקרים את שלטונם העריץ עליכם. לפחות במקרה שאני הייתי מעורב בו, ועל-פי ניסיוני הדל, כל השימוע הזה היה קקמייקה אחת גדולה, פניות של ציבור, אשר בית המשפט העליון סבור שיש לדון בהן, והוא סבר כך פעמיים הן לפני שנתבקשה התייחסות המדינה והן לאחר מכן, כאשר בית המשפט נמנע מדחיית העתירה על הסף כבקשת המדינה, והעבירה לדיון בפני הרכב. והם, הפריצים של משרד התקשורת, על יועציהם המשפטיים לא הטריחו עצמם לקחת את הטענות ברצינות במהלך השימוע, על-אף שהיו בידי הממונה על פניות הציבור, ומתוקף תפקידה וחובתה אני סמוך ובטוח שהיא העבירה אותם לגורם המקצועי שערך את השימוע.
