מבחן הנאמנות לא סוד הוא שחברי הכנסת של הרשימה המשותפת הערבית, בניגוד לשבועת האמונים למדינה, הם פרו-פלשתינים, תומכי טרור ואנטי ישראלים (מישהו זוכר עדיין שאחמד טיבי, חלקלק הלשון, היה יועצו של אשף המחבלים,
יאסר ערפאת)? יותר מִשהם מייצגים את ערביי ישראל, אם בכלל, הם מייצגים את עזה, רמאללה ואבו מאזן. זאת תוך שהם נהנים מקופת המדינה וּמהטבותיה המפליגות, וצוחקים כל הדרך לבנק, בנוסח: הַהֵסַתְּתָּ וגם ירשת? מה הם עושים פֹּה בפרלמנט היהודי?
אולם סקר, שפורסם לא מכבר, מצביע על כך שחלקם הגדול של האזרחים הערבים תומכים במדינה, אוהבים אותה ואיך לא, נהנים ממנה. אולם, למרבה האכזבה, במבחן התוצאה, עד כה הדבר לא בא לידי ביטוי בקלפי.
הגיעה השעה שהם לא יוּלכוּ עוד שוֹלל אחרי ההבטחות הכוזבות של הח"כים, שאיכזבו אותם, יפנימו את הלקחים ולא יבחרו בהם יותר. עליהם להעמיד את נבחריהם בראש וּבראשונה במבחן האזרחות והנאמנות למדינה. ורק אז יש סיכוי שהח"כים יייצגו אותם כראוי. וּבא לציון גואל.
מילת הקסם עיתון הארץ, העיתון לאנשים חושבים - שופרו של השמאל - לא אוהב את המילה 'אחי', וּמבקש למחוק אותה מהלקסיקון שלכם. זו היא מילה השייכת למחנה 'הלא נכון' של הפרימיטיבים החשוכים, אך לא למחנה הנאור שהעיתון נמנֶה עימו.
אבל, מה לעשות, אדם מטבעו זקוק לאהבה, לחום ולתשומת לב. וּמדובר בצורך אנושי בסיסי (תשאלו את מַסלוֹ), שאינו פוסח אפילו על כותבי העיתון הנאור וקוראיו. אז בואו נִראה אֵלו פלאים מחוללת מילת קסם זו, אחי, מבית היוצר המקראי.
ואֶפתח בשאלה: איך זה שרועי הצאן בחרן, שהאורח יעקב אבינו הוכיחם על מוּסר העבודה הירוד שלהם, שהם סיימו את עבודתם באמצע היום, לא כעסו עליו והשיבו לו בנועם תשובה עניינית (בראשית כ"ט)?
דומה שהתשובה נעוצה במילה אחת של הפנִייה 'אַחַי', שהייתה הפָּתיח לשיחה חברית, מתוך התעניינות בהם (אחי מאַין אתם) וּבשלום לבן. ורק בעקבותיה באה הביקורת שהצביעה על איכפתיות וּדאגה כֵּנה, ולא על קינטוּר. המילה העוצמתית הרכה הזו היא שעושה את ההבדל.
השילוב האולטימטיבי בפולקלור העולמי והישראלי רוֹוח המיתוס שאנשים יפים (וּבמיוחד נשים) הם לא חכמים וריקניים. אולם מקורותינו מפריכים מיתוס זה. עוּבדה אימהותינו שרה רבקה ורחל, כמו גם דוד המלך, רבי יהודה הנשיא ועוד היו אנשים יפי תואר, חכמים, צדיקים וּמנהיגים בעלי אישיות רוחנית עשירה ביותר.
נכון, הטבע האנושי הוא כזה, שאנשים הולכים שבי אחרי המראה החיצוני. וגם את השחקן אטיאס שפטו, לרוע מזלו, על-פי יופיו בלבד, כפי שעולה הדבר מראיון מקיף עימו במוסף של המדינה. כמה טוב שבאה הפייה הטובה, בדמות המורה שלו, מיקי ברוך, שבעינה החדה והרגישה קלטה, מעֵבר לחיצוניוּת המופגנת, את נשמתו וּפנימיותו העמוקה של הבחור, וּבכך עודדה אותו לבטא וּלשדר לסביבה לא פחות צדדים יפים אלה.
אכן, מתברר שישראל (כשֵם עמֵנו) אטיאס התברך בשילוב המושלם: רוחניות, כישורים ויופי. את עיקר כוחו, כשחקן מוכשר וּבכלל, הוא שואב מהאמונה וּמהמסורת היהודית, שהוא מקפיד על שמירתה ללא פשרות, וּמעלה אותה על נס גם בראיון. שַׁאפּוֹ לאישה התומכת שאיתו. וּמה צריך יותר מִזה.
פסוקו הפגנות הזעם של השמאל: מדינת אַרְגֵנ-טינה?
התבטאויות אומנים: פח הזבל של ההיסטריה?
פירות ארצנו: טוּב שבט
בקטנה ראש עיריית תל אביב הצהיר קבל עם ותקשורת שהוא אכל כלב בוויטנאם.
מר חולדאי, וחולדה עדיין לא?
