הדרכון המועדף

הם עלו בזה אחר זה ובזו אחר זו להישבע אמונים לממשלה הרומנית החדשה. זה אירע ביום שני - ב-29 לינואר 1820, בבירת רומניה, בבוקרשט. הם צעדו, לאחר שבועתם, ומסרו את כתב השבועה לנשיא רומניה, יוהניס שמו. אבל רגע אחד לפני שכל אחד מהם חתם על כתב השבועה ומסרו לנשיא הרומני הוא גם הוסיף ברגש את המשפט הבא בעל-פה, לקול מחיאות הכפיים של הפרלמנט הרומני: "שכך יעזור לי הקב"ה". ותשעים אחוז מהנשבעים גם הצטלבו לאחר שאמרו את המשפט הזה, ורק אח"כ הם חתמו ופנו עם נייר ההתחייבות לנשיאם. צפיתי בשידור הזה ורעד עבר בגווי. האמונה שלהם בקב"ה הייתה אמיתית ונאמרה מכול הלב. כמעט שדמעתי. הם גם לא התביישו להצטלב - כאקט דתי ברור, מחשש שאיזה פרלמנטר אחר יאשים אותם ב"הדתה", ב"קלריקליזם" וב"שטיפת מוח דתית". הם לא נמנו על מפלגה דתית או דמוקראטית-נוצרית, ואף לא ייצגו איזשהו זרם ימני. הם היו חברי המפלגה הסוציאל דמוקראטית והשמאלית של רומניה - זו ששורשיה באים מפליטי הקומוניזם של ניקולאי צ'אושסקו, שלאחר הפלת האחרון הקימו את מפלגת השמאל הזו, שבמשך כמעט שלושים שנים היא המפלגה הבכירה במדינה, ואשר אפשר כיום להשוותה למפלגת העבודה הישראלית!

אבל בארצנו הקטנטונת העניין הוא הפוך

המופע הזה סחף אותי במהירות לארץ קדשינו - לארץ ישראל, ואח"כ להשבעות השונות והמשונות של הפרלמנטרים וחברי הממשלות בישראל. אין שום קשר בין אלה לאלה. בישראל הפרלמנטרים וחברי הממשלות נשבעים לקונית על "הצהרת אמונים" שהס ממנה מלהזכיר את הקב"ה. הם בוודאי שלא יעזו, ואפילו החרדים ביותר, להניח ספר תנ"ך כבסיס לשבועתם. גם ח"כ מוסלמי שיחפוץ להישבע על הקוראן יחטוף פגזי סירוב. בשנת 1984 ניסה ח"כ אחד בלבד להכניס מומנט דתי להצבעתו אך לאחר זמן מה נתגלה העניין על-ידי שליפת סרט הצבעתו והוא חויב לחזור על שבועתו הלקונית וה"אזרחית", בה האמין פחות, רק כדי להוציא את שמו של הקב"ה מחוץ לחוק הישראלי. היה זה ח"כ מאיר כהנא המנוח ש"העז" להישבע על התנ"ך. לימים הוא חויב לחזור על הצבעתו ללא ספר הספרים, שבו הציונים מנופפים על "זכותם ההיסטורית" על ארץ ישראל. אנשי ה"מזרחי" הסרוגים ועמיתיהם החרדיים מעולם לא ביקשו להכניס מומנטום דתי להצבעתם. הם יודעים היטב שבמדינת ישראל האנטי דתית זהו קרב אבוד.

ההבדל בין הדולר וההמנון הבריטי לעיר תל אביב

בארה"ב רשום בבירור על הדולר האמריקני כי העם האמריקני בוטח בקב"ה. בבריטניה מבקשים כולם, בהמנונם הלאומי, שהקב"ה ישמור על מלכתם אבל בישראל הס מלהזכיר את שמו של מלך מלכי המלכים. ברומניה ובעוד מספר מדינות מזרח אירופיות דחו בשאט נפש את רעיון ה"נישואים החד - ימיניים" משום שהם הרס החברה ההיסטורית אבל תל אביב דורגה במקום הראשון על-ידי בני התועבה במקום הראשון כבירת ההוללות שלהם, לפני לוס אנג'לס ופריז. בישראל של היום אי-אפשר לחלום שמפלגת העבודה - מקבילתה של המפלגה הסוציל - דמוקראטית מהשמאל הרומני, תוציא במקרה אפילו ח"כ אחד שיזכיר את הקב"ה בנאומו. להפך - זו המפלגה עם רוב רובם של שוללי שמו של הקב"ה, ממרב מיכאלי וציפי לבני ועבור דרך סתיו שפיר ויוסי יונה ועד לחלק ה"שמרני" של המפלגה הזו, ששמו של מלך מלכי הלכים מהם והלאה.

ההחלטה הגורלית

עד לאותו ערב הופעתי במספר תוכניות טלוויזיה רומניות ונשאלתי שוב ושוב על הדרכון המועדף שלי - זה הישראלי או זה הרומני, ברגע של ניגוד אינטרסים משמעותי בין שתי המדינות. עד לליל ההשבעה הלה העדפתי להתחמק מתשובה ברורה למרות שהייתה לי כזו ולמרות שאינני חושש לחשפה. רק תהיתי האם תשובתי לא תתקבל על-ידי הרומנים כניסיון להתחנפות או כאי הבנה לתשובתו של יהודי. אבל לאחר הצפייה בהשבעת הממשלה הרומנית החלטתי כי בלילה שלמחרת - בהופעתי האחרונה בערוץ טלוויזיה מרכזי, לא רק שלא אברח מהתשובה אלא שאני אזום אותה. ובאמת, למחרת בערב - כשב"פאנל" שלנו דיברו על השבעת הממשלה הרומנית מקרן הזוית הפוליטי, ביקשתי להאיר את הנושא מכיוון לא פוליטי והבעתי את הערכתי לסממנים הדתיים של השבעה זו תוך כדי הדגשת העובדה שבישראל הרגש הדתי נמנע גם משומרי המצוות, ולכן אני גאה באמת ובתמים בדרכוני הרומני ולא בזה הישראלי, שניכפה עלי כיהודי דתי בארצו הקדושה משום כיבושה על-ידי מדינה אנטי דתית.

בשורה אחת עם קוריאה הצפונית

ישראל איננה רק מדינה אנטי דתית במובן הדת היהודית אלא מדינה שכל הקמתה הייתה והינה נגד הקב"ה בפרט ונגד כל אמונה דתית בכלל. הכופרים שביהודים הגו והקימו אותה, מתיאודור הרצל עבור בזאב ז'בוטינסקי וכלה בדוד בן-גוריון ובחיים וויצמן. הניסיון לטעון שיש בישראל "הדתה" וכוח רב לדת הוא "פטה מורגנא" תעמולתי. הקב"ה הופך לציונים שוב ושוב את פעילותם האנטי דתית למאומה ויותר ויותר יהודים שבים לדת ישראל ולכן הציונות החילונית, משמאל אך גם מימין, איננה יכולה להוציא לפועל את זממה עקב הברכה הדמוגרפית של הקב"ה. אבל המוני ישראל המאמינים אינם יכולים באמת לקיים את דתם - כמו בחו"ל למשל, על-פי מה שהתורה באמת מצווה משום שהמדינה החילונית השתלטה על מערכת הדת ועל ה"רבנות" והפכה אותן לחלק מהמדינה החילונית. מערכת המשפט האנטי דתית מתערבת שוב ושוב בהלכות הדת כפי ששום מערכת נכרית לא עושה זאת לדתות השונות בעולם כולו. בעניין המאבק נגד הדת עומדת ישראל בקו ישיר אחד עם מדינות כמו קוריאה הצפונית וויטנאם. זו המדינה היחידה בעולם המתערבת בגיורים דתיים ובמינוי דיינים וקאדים דרך הפרלמנט החילוני שלה ועל-ידי פרלמנטרים שאינם בכלל שייכים למוצא הדתי הנדון. זה מה שמסמל הדרכון הישראלי - לא את הקב"ה, אלא את הסמלים הכי אנטי דתיים והכי תועבתיים.