מסקנות משטרת ישראל בתיקי נתניהו היכו כרעם ביום בהיר. לא הציבור ולא המתווכים, היינו כלי התקשורת, היו ממש מוכנים לחומרת המעשים המיוחסים לראש ממשלת ישראל. לגבי תיק 1000 העוסק במתנות לראש ה
ממשלה, נדמה לי שדי במה שדובר עד היום ומה שידובר במשך החודשים הקרובים. הפסטיבל יימשך במלוא עוזו. כאן נעסוק רק בהיבט אחד של ההמלצות שלא דובר בו הרבה במסגרת פסטיבל התקשורתי, והסיבות לכך ברורות לחלוטין.
מרבית אזרחי ישראל, בדומה מאוד למתרחש במדינות העולם החופשי, מקבלים את האינפורמציה על המתרחש במדינה מכלי התקשורת. נכון, אין אוביקטיביות גמורה של כלי תקשורת זה או אחר, אך עם זאת, מה שנגלה לעינינו מהמלצות המשטרה זו שערורייה שאין כדוגמתה. כלי תקשורת מרכזיים המוזכרים בהמלצות המשטרה הפרו, לכאורה, את כללי האתיקה והמקצועיות תוך מכירת כל הערכים בעבור בצע כסף או כוח. כלי תקשורת אחרים שאינם מוזכרים יצאו נקיים לעת עתה. אין ודאות שכך יישאר המצב עד תום מיצוי ההליך.
הנה קטע מתוך המלצות המשטרה בתיק 2000: "במסגרת זאת, דובר אודות סיועו של מר מוזס לנתניהו בביסוס מעמדו כראש הממשלה באמצעות סיקור חיובי ואוהד בעיתון '
ידיעות אחרונות', זאת בתמורה לסיועו של ראש הממשלה למר מוזס בקידום האינטרסים הכלכליים של 'ידיעות אחרונות' על-ידי יוזמה ותמיכה במהלכים לבלימת התעצמותו של העיתון '
ישראל היום'. עוד העלו ממצאי החקירה כי הצדדים נקטו פעולות בפועל לקידום האינטרסים אחד של האחר בהמשך להבנות שהושגו ביניהם, או לכל הפחות הציגו מצג האחד כלפי השני כאילו פעלו כאמור".
האם היבטים אלה אינם חמורים דיים כדי לדון בהם בפן הציבורי? ודאי שכן. אלא שהעיתונאים הנמיכו את הטונים, חרשו את ההמלצות האחרות, ככל הנראה משום הקולגיאליות המזויפת עם חבריהם באותם כלי תקשורת. מהמצוטט לעיל עולה תמונה מפחידה של מחיקת כל ביקורת כלפי מהלכיו של ראש הממשלה וממשלתו, זאת בתמורה להטבות כספיות מפליגות. זו לא עיתונות, זו לא תקשורת, אלא זו דוברות מן הסוג הנלוז ביותר המאפיין משטרים טוטליטריים חשוכים. זאת ועוד; אם יתברר שהעסקה שנרקמה בין ראש הממשלה ומו"ל ידיעות אחרונות נכונה, הרי שישנה כאן עוד היבט מפחיד ממש: ראש ממשלה מתחייב לחסל עיתון במו-ידו על-ידי ניצול העובדה שהעיתון הוקם על-ידי פטורנו וחברו, שלדון אדלסן.
עסקה מאפיונרית כאשר התברר לכמה עיתונאים בישראל היום שהם פיונים של שלדון ונתניהו, והם זעקו חמס, הרי הם פוטרו בבושת פנים. היום אנו יודעים שגורלו של העיתון כולו היה נתון לכליה משום העסקה הסודית בין נתניהו למוזס. שתי מסקנות: ישראל היום חטא לתפקידו כעיתון מהימן. שנית, מוזס התחייב להפוך את עיתונו לביטאון של נתניהו ובלבד שהרווח הכלכלי ילך ויגדל על חשבון ישראל היום. זו עסקה מאפיונרית. וכך טוענת המשטרה: "על-פי החשדות (כפי שעלו מן ההקלטות)", מסרו במשטרה, "ראש הממשלה ומו"ל 'ידיעות אחרונות' עסקו בבחינת האינטרסים הצולבים ויזמו מהלכים משותפים שנועדו למקסם את האינטרסים איש של רעהו ועסקו במספר כיווני פעולה שלובנו בין השניים: תמיכת ראש הממשלה ב'חוק ישראל היום', צמצום תפוצת 'ישראל היום' וביטול הוצאת מהדורת סוף השבוע של 'ישראל היום'. בנוסף על הפעולות הנ"ל, פעל ראש הממשלה לתווך בין מו"ל 'ידיעות אחרונות' לבין בעלי הון לרכישת 'ידיעות אחרונות', זאת בעודו מכהן כשר התקשורת". פשוט מהלכים של עולם תחתון.
אם עדיין לא השתכנעתם מההתנהלות המבזה, המפיונרית, והבלתי מקצועית של כלי התקשורת המוזכרים לעיל, הנה לכם עוד העשות מפיו של מי שהיה עורך ראשי של אתר תקשורת מוביל בישראל,
ינון מגל: "הופעלו עליי לחצים כבדים מלמעלה לסיקור בעד נתניהו", כך חשף (חמישי) עורך אתר וואלה לשעבר, ינון מגל בשיחה בגלי צה"ל. ח"כ לשעבר הודה כי התבקש לסקר באופן אוהד באתר את בני הזוג נתניהו". שוב יש לנו דוגמה לעסקה מאפיונרית.
המלצות המשטרה בנושא התקשורת מסתכמות בהתייחסות לחשדות שנמצאו לגבי כלי התקשורת שהוזכרו לעיל. לכאורה כלי התקשורת האחרים יכולים לנער את חוצנם ו"לחגוג". אני ממליץ לא לעלוז.
אסיים במשהו יותר אישי. לא אסתיר את העובדה שאני בין אלה המבקרים קשות את מדיניותו של נתניהו בתחומים שונים, במיוחד בנושאי ביטחון וחוץ. מעולם לא כתבתי על נתניהו האיש, ולא על משפחתו. לא העזתי להעלות על דעתי לעסוק בהיבטים שאינם קשורים בתפקידו. משום ביקורתי ארוכת השנים, בכלי התקשורת הליברליים לכאורה, חל מהפך בשנה-שנתיים האחרונות. טורים שלי פורסמו במרבית כלי התקשורת הכתובים והאינטרנטיים. כולל אלה שהוזכרו בהמלצות המשטרה. יום בהיר אחד נוכחתי שהרצון להמשיך לפרסם את הטורים שלי שואף לאפס. שאלתי בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים: האם הסירוב בא כתוצאה מאיכות המאמרים או שמא מסיבות אחרות. אף עורך מאף כלי תקשורת לא העלה בפני טענה לגבי טיב המאמר או איכותו. כולם, ללא יוצא מן הכלל, העלו את טענה של "אין מקום", צמצומים, שינויים בקונספט העיתון, וכד'. אף טענה אינה נכונה. היום אני מבין בעצם את הסיבה האמתית: כתבתי נגד נתניהו ולכן דיני נחרץ.
הייתי יכול להמשיך ולחשוף מה היו התייחסויות העורכים והמנחים האולטימטיביים בכלי התקשורת האלקטרוניים, אך אני מעדיף, בשלב זה, לנצור את המקלדת. אומר רק זאת: דחייתי בכלי תקשורת האלקטרוניים לא נבעה מאיכות דברי אלא שיקולים זרים לחלוטין. בטוחני שכל אחד מבין היטב למה כוונתי. ראוי היה שגם התקשורת תעשה את חשבון הנפש שלה לאחר המלצות המשטרה. נתניהו "מככב" בהן אך גם מקומה של התקשורת אינו נפקד. אם עיתונאים מטיפים לאחרים איך צריך להתנהג, אם הם מבקרים, אזי שהגיעה העת שגם הם יבקרו את עצמם.
