בימים אלו, כשאנו שומעים רבות על מקצועות שהולכים ונעלמים מן העולם, נערך בתל אביב כנס ארצי שדן במקצוע חדש, מדובר בכנס "האגודה הישראלית לגרונטולוגיה" (מדעי הזקנה) שמשך אליו מאות אנשי מקצוע מתחומים שונים בעלי עניין משותף: קידום בריאות ואיכות חיים בזקנה. הדיון התמקד בתפקידו של ה- "גרונטולוג". כבעל מקצוע ייחודי ומובחן. מהו בעצם "גרונטולוג"? ההישג המשמעותי ביותר של המדע המודרני, הוא ללא ספק היכולת שלנו לחיות יותר. לשם דיוק, בעולם המערבי, תוחלת החיים גדלה כמעט פי שתיים, יותר מ-100 שנים.
כתוצאה מעלייה המשמעותית בתוחלת החיים, כבר כיום מהווים אוכלוסיית הזקנים כ-11% מהאוכלוסייה בישראל, ושיעורים באוכלוסייה ילך ויגדל ע"פ כל התחזיות בקצב מהיר. העלייה בתוחלת החיים מיוחסת במידה רבה להתפתחות המדעית שהובילה להתפתחות הפרקטיקה והטכנולוגיה הרפואית ולירידה משמעותית בשיעורי התמותה. הגריאטריה, כאחד מתחומי ההתמחות ברפואה, נוצרה כתגובה לעליה בתוחלת החיים, ועוסקת בריפוי מחלות האופייניות לאנשים בגיל המבוגר. אם כך, מה מביא לצורך בפרופסיה חדשה שתעסוק בקידום בריאות ואיכות חיים לעת זקנה? התשובה טמונה בתפיסת "המושג בריאות". ע"פ הגדרת ארגון הבריאותי העולמי, "בריאות איננה רק מצב של היעדר מחלה אלא שילוב של רווחה פיסית נפשית וחברתית". מתפיסה זו עולה כי מצבי חולי והטיפול הנדרש בהם, לא קשורים אך ורק לאבחנות רפואיות סביב פגיעה פיזיולוגית או אי-סדירות כימית-פיסיקלית. בהתאם לתפיסה זו, מחקרים חדשים רבים שהוצגו מצביעים על כך, שהסיכון המוגבר למצבי חולי לעת זקנה, לא נובע רק מרזרבות פיסיולוגיות פחותות עקב הגיל המתקדם. נמצא כי מצבי חיים סובייקטיביים, כגון תחושת בדידות, ירידה בערך העצמי, חוסר ברשת תמיכה ועוד, עלולים להוביל אף הם להתדרדרות כוללת במצבו הבריאותי של הזקן ( הפיסי והנפשי כאחד ). כך למשל, נמצא קשר בין המעמד הבעייתי של הזקן בחברה המודרנית לבין מצב בריאותו. עלינו להודות כי חלק גדול מאיתנו מתקשים אפילו להשתמש במושג "זקן" שנתפסת ע"י רבים כמילה "פוגענית" ומחפשים מילים חלופיות כמו "אזרח ותיק" או "הגיל השלישי". זאת בניגוד גמור לחברה המסורתית בה הזקן תפס עמדה של כבוד סמכות כראש המשפחה. המילה "זקן" שימשה בעבר ככינוי של כבוד ולא של גנאי. למעשה, עיון במילון בשפה העברית יעלה כי "זקן" היא מילה נרדפת ל"חכם".
דוגמה זו מספרת את הסיפור כולו "על רגל אחת": מצבו הנתפס של אדם לגבי מידת שייכותו למארג המשפחתי והחברתי, משפיע על תפיסתו את מצבו וסיכוייו להתמודד עם חולי, ומתוך כך גם את התנהגותו ומצב בריאותו בפועל. מתוך התובנות לעיל. נדרש אימוץ של גישה טיפולית רב ממדית של קידום הבריאות ואיכות החיים הכוללת בתקופת הזקנה. ע"פ גישה זו הזקנה היא שלב נוסף בטווח החיים של אדם, שבו הוא נדרש לגייס את משאביו וכוחותיו שצבר לאורך הדרך הארוכה, במטרה להסתגל בצורה מיטבית לאתגרים האופיינים לשלב זה בחייו. הגרונטולוג המעשי הוא לטעמי איש מקצוע ((מובחן) המתמודד עם תופעה הקיימת כיום בשטח הטיפולי שאותה מכנים "הפיצול הכפול".
