בעיתוי מקרי ובלי קשר לפרשיות השחיתות האחרונות שנחקרות, כך יש להניח, פורסם (יום ד', 21.2.18) מדד השחיתות הבינלאומי, שבודק את המצב ב-180 מדינות. מיהי המדינה שנמצאת במקום הראשון? ואיפה אנחנו? חכו רגע.
את המדד, שמתפרסם מאז 1995, עורך הארגון הבינלאומי לשקיפות, שיש לו שלוחה בישראל, הרשומה כעמותת
שקיפות בינלאומית ישראל ובראשה עומדת השופטת בדימוס
נילי ארד. המדד מורכב מתשובות לשורה ארוכה של שאלות, ומידע שנאסף באמצעים דיגיטליים ופיזיים ממכוני מחקר שונים, תוך שימוש במערכות לניתוח אנליטי, איסוף סטטיסטי ומערכות חכמות אחרות.
עורכי המדד מבצעים שקלול לשאלות שכל מכון מחקר צריך להשיב עליהם. בין היתר, מופיעות שאלות כמו: כיצד רואים החוקרים את רמת השחיתות במגזר הציבורי? האם הם נתקלו במקרים שבהם אנשי ציבור עשו שימוש לרעה בכוחם ובסמכותם? האם אנשי ציבור הועמדו לדין על שחיתות? האם אנשי הציבור עושים שימוש נכון בקופה הציבורית ובהעברת כספי ציבור, או שמשתמשים בהם שלא כדין? האם הם משתמשים במשרה הציבורית לתועלת אישית, מבלי לשאת בתוצאות? האם קיים נפוטיזם במגזר הציבורי? האם ניתנת הגנה משפטית לחושפי שחיתויות במגזר הציבורי ולחוקרים המתריעים מפני מקרים כאלה? מה מידת ההגנה על חופש העיתונות במדינה? ומה מידת השמירה על זכויות האזרח ועל מרחב הגישה של פעילי החברה האזרחית למידע במרחב הציבורי?
איפה אנחנו בטבלה? ישראל מדורגת במדד, שמתייחס ל-2017, במקום ה-32 מבין 180 המדינות (כאשר המקום הראשון הוא הכי פחות מושחת), עם ציון 62 - קצת לפני מדינות כמו סלובניה, בוסניה ופולין. בכך ירדה ישראל מהמקום ה-28 מ-176 מדינות ב-2016, עם ציון 64. מבין 35 מדינות ה-
OECD, אנחנו מדורגים במקום ה-23. באופן יחסי, אין בכך שינוי מהדירוג ב-2016, שבו עמדנו במקום ה-22 מבין 34 מדינות. בראש המדד העולמי הנוכחי נמצאת ניו-זילנד, עם הציון 89, ואחריה דנמרק, פינלנד ונורבגיה. את המקומות האחרונים תופסות סוריה, דרום סודן וסומליה, עם ציון 9 בלבד.
מי סקרו את השחיתות בישראל? מספר מכוני מחקר השתתפו בסקירת השחיתות: קרן ברטלסמן, שפועלת כקרן לשיפור החינוך, שמעצבת ומניעה פרויקטים ממשלתיים ומפעילה את מדד הממשל בר קיימא SGI; גוף המחקר של העיתון
אקונומיסט, EIU, שמשמש גם כחברת ייעוץ שמעסיקה חוקרים ב-200 מדינות;
Global insights business - חברת מידע שמעסיקה 5,100 עובדים ב-30 מדינות; IMD - בית ספר לעסקים, שמפרסם מדי שנה את ספר התחרות השנתית WCY; ובישראל חקרו הפורום הכלכלי העולמי וארגון
Varieties democracy של אוניברסיטת גוטבורג שבשבדיה, שעוסק באיסוף נתוני מחקר במדעי החברה והמדינה.
מה זו בעצם שחיתות? שחיתות, או יותר נכון קביעה של רמתה, מבוססת על אמון הציבור במערכות השלטוניות וכיצד החברה האזרחית תופסת את מידת היושרה של העומדים בראש המדינה. זהו מקור כוחו וחשיבותו של המדד - מה אנחנו חושבים על המדינה שלנו? האם היא נתפסת כמושחתת?
בנוסף, שחיתות היא פונקציה של רמת שקיפות. בעידן הדיגיטלי שבו אנחנו חיים, שקיפות היא נושא מרכזי, שעומד על סדר יומם של מנהלי ארגונים ומקבלי החלטות, בין אם חלה עליהם רגולציה שמחייבת אותם לשקיפות ובין אם לאו. אלה משקיעים במערכות מידע, באנליטיקה, ועוד לא רק כדי לשפר את השירותים שלהם, אלא גם כדי להציג את הדברים כלפי חוץ. זה נכון במיוחד לגבי ממשלות, גופים ציבוריים ורשויות מקומיות.
העדר שקיפות הוא חממה לעבירות השחיתות שעליהן אנחנו שומעים וקוראים בכל יום, לפחות בזמן האחרון. החשיפה בכלי התקשורת והפומביות של החקירות והדיונים הם המנגנון המרכזי ששומר על כך שבעלי שררה וכוח לא יעברו את הקווים האדומים.
מתחת לשכבה העליונה של עקרון השקיפות שמונעת שחיתות נמצאים מיזמי התקשוב הלאומיים שהממשלה משקיעה בהם. כל אחד מהפרויקטים נועד על-מנת לאפשר עבודה יעילה ואפקטיבית יותר של המשרדים, וגם כזו ששקופה וחשופה לכל ביקורת.
השופטת בדימוס ארד הסבירה ש"אין במדד כדי לקבוע שהמדינה, על כלל תושביה, מושחתת. במסגרת זו של המדד נמצאת תפישת השחיתות במדינת ישראל כפי שהיא נתפסת על-ידי מומחים ואנשי עסקים במקורות המידע ובמכוני המחקר, בבחינה של אמות מידה בינלאומיות".
כך או כך, בשורה התחתונה, המדד שפורסם אמש הוא עוד דוגמה כיצד טכנולוגיה מהווה מרכיב מרכזי באחד הנושאים היותר חשובים שהחברה הישראלית עוסקת בהם, כיום יותר מתמיד.
