המאמר הזה רק יישמע לא-חברתי. כי איך אפשר להתנגד לרכבת שתוביל נוסעים לקריית שמונה וממנה ותחבר את הפריפריה למרכז, ועדיין להיקרא חברתי. אולם דווקא ההתנגדות לפיל הלבן לעיר הספר הצפונית היא המעשה החברתי הנכון והאמיתי, לא רק למען כלל תושבי ישראל אלא גם לטובת הק"שמונאים עצמם. הקמת רכבת אינה דבר זול. וליתר דיוק - היא דבר יקר, ואפילו יקר מאוד. כדי לממן את פעילותה נדרש כסף רב, שכולו מגיע (ניחשתם נכון) מספי משלם המיסים הישראלי. ההוצאות אינן מסתכמות בהקמה בלבד, אלא נמשכות לאורך שנים - בתחזוקה, בתפעול, בנסיעות, בכוח האדם הרב שמאייש את התחנות ועוד. קווי הרכבת האחרונים שהוקמו ועודם מוקמים אינם כלכליים. אבל לא הכל חייב להיות כלכלי, אומרים בממשלה, ולפעמים יש החלטות שבסיסן הוא חברתי. אולם יש חברתיות-יתר הגובלת בהפקרות. הווי אומר: הקו אומנם אינו כלכלי, אך עדיין תורם תרומה שאינה ניתנת לערעור לפיתוח האזור - בהעברת סחורות ברכבות מטענים, בהעלאת ערך הנדל"ן, במספר נוסעים גבוה ועוד. כל אלה אינם קיימים בקו המתוכנן לקריית שמונה. כבר היום מספר הנוסעים היוצאים מקרית שמונה ונכנסים אליה נמוך מאוד. הנוסע בכביש מראש פינה ועד קריית שמונה יווכח כי אינו עמוס ובהחלט נותן מענה מהיר ומספק. בחלק ניכר של היום, הכביש באזור צומת מחניים עד קריית שמונה כמעט ריק. למעט ימי ראשון בבוקר וחמישי אחר-הצהריים בהם חיילים רבים עושים שימוש באוטובוסים, מספר הנוסעים בתחבורה הציבורית דליל לכל היעדים. קרית שמונה שוכנת ליד הגבול. עברה, וכנראה גם עתידה הביטחוני, אינם מהווים אבן-שואבת לתושבים. גם הרכבת הכי יעילה לא תשפיע במיוחד על ערכי הנדל"ן שלה. סמיכותה של עיר הספר הצפונית לגבול לבנון, לופתת אותה בצבת חנק ואינה מאפשרת לה להרחיב את גבולותיה, גם לא בעוד 30 שנה. רכבת לקריית שמונה יכולה להיות משמעותית רק אם יהיה שלום עם לבנון ובשער פטמה יוקם מסוף מטענים. מימוש תחזית שכזו במזרח תיכון שרק הולך ומקצין אינו נראה באופק. הארכת קו הרכבת צפונה מכרמיאל טובה ונכונה, אך אין שום סיבה להאריך אותה מעבר לתחנת חצור הגלילית, צומת הדרכים המוביל גם אל רמת הגולן. כדי להביא נוסעים לתחנת הרכבת בקריית שמונה יהיה עדיין צורך להשתמש באוטובוסים, אולם גם אז - לצפות שרכבת תתמלא מאליה במקום שקווים אזוריים ובין-עירוניים בקושי מתמלאים (ונסעתי המון באוטובוסים מק"ש) זו הנחה מופרכת, שקשה להבין את ההיגיון מאחוריה. למשרד התחבורה עבר עשיר של החלטות מלאות איוולת ושל הקמת פילים לבנים, ולכן אין פלא שהוא מוביל עוד החלטה מטופשת ופופוליסטית. התימא היא על מי שאמור להיות המבוגר האחראי - משרד האוצר. האם גם שם אין מי שרואה כי המלך עירום? איפה האחריות לתקוע את האצבע בחור הסכר, כדי שכספי ציבור לא יישפכו לחינם? האם את סכומי העתק הללו לא היה נכון יותר להשקיע בתחבורה ציבורית שנותנת פירותיה ומתאימה לצרכים?